אז היום לפני כמה שעות נפרדתי מאדם שמאוד קרוב לליבי מישהו שהכרתי וירטואלית (אני שמה את הקישור לפוסט הזה כי זו אותה התקופה ואותו המקום).
הכרנו לפני שנתיים וכמה חודשים אני הייתי קטקטית והוא היה בן 24 בערך,בחור נחמד מהצפון.
הייתה תקופה שבגלל שאני הייתי די קטנה שם מכולם לאנשים שהיו מבוגרים ממני אפילו ב3 שנים קראתי סבא/סבתא, אז גם לו קראתי סבא.
בתקופה הזו הקשר היה די מעפן ורופף עד שהגיעו תקופות של שיעמום או כנראה סתם צורך לדבר עם מישהו,אז אני הוא התחלנו לדבר.
בהתחלה הוא קצת הכחיש את היותו סבא צעיר אבל עם הזמן זה חלף והוא הבין שאין לו ברירה ואז נהייתי הנכדה החננה של סבא.
לא היה בינינו קשר של אהבה רגילה כאילו בין גבר לאישה זה היה משהו אחר לגמרי כמו קשר בין אחים רק הרבה יותר עמוק.
אני לא אשכח את המשפטים האלה:
"בולייי (עיוות של השם שלי וגם אם תנסו לא תצליחו לגלות) איזה נכדה מעפנה את!!ממש חננת על!"
"בולי בואי אני אגיד לך למה את מעפנה זה כי את רוס תנסי לנחש.."
"את באה לעשות לסבא ספונג'ה ואוכל בסופ"ש?:)"
כמה שזה נראה דבילי זה מה שייחד אותו, כל המשפטים המסנג'רים האלה.וכל פעם סירבתי לו והוא התעצבן ויצאנו לברוגז של 2 דקות שאחרי דקה הוא כבר ביקש סליחה
דיברנו המון על סקס ומציצות עם קרמבו ומילקי,שרנו בימים האחרונים שירים של שלמה ארצי יחד..
סיפרתי לו ושפכתי בפניו את כל הבעיות שלי ואת כל מה שמציק לי והיו הרבה והוא הקשיב לי ותמיד הבין והתעניין, בלי רחמים רק מתוך אכפתיות והתעניינות,כל עצה שהוא נתן לי כל כך עזרה לי.
כל שיחה איתו ולא משנה על מה היא הייתה וכל עצה שלו ריתקה אותי ועיניינה אותי והכי חשוב עזרה לי ולימדה אותי.
בנאדם מצחיק,חכם,איכפתי,מתעניין,עיראקי-פרסי,טיפה מגניב וחננת על.
נפרדנו רק לפני 3 שעות וחצי עם המון דמעות וכאב אבל אני כבר מתגעגעת אליו,קשה לי רק מלהיזכר בו.
אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו יותר מדי ואף פעם לא אשכח אותו ואני מקווה שהוא לא ישכח את נכדתו הרוסיה והמנומשת מירושלים
אנשים נדירים כמוהו לא שוכחים בחיים.
חג שמח וכשר לכולם ושבוע טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חד כיווני
