דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

יושבת עם כמה חברות ביום רביעי בערב וצופות בטקס שמשודר מהר הרצל.

הטקס מתחיל,והנה טל נזכרת במשהו,קמה והולכת לכיוון המטבח.

חוזרת עם בקבוק קולה וכמה חטיפים שביניהם היה גם ביסלי ומניחה הכל על השולחן.

אני מסתכלת על מה שהיא מניחה,רואה את הקולה ונזכרת בו.

נזכרת במסע השיכנועים שלו לשלוח לו ארגז קולה לצפון.

נזכרת בהתמכרות שלו לקולה שכולנו ניסינו לשכנע אותו להיגמל אך בלי הצלחה.

נזכרת בויכוחים שלנו,מה יותר טעים קולה או דיאט קולה.

נזכרת כמה הוא צחק על ההתמכרות שלי לביסלי.

נזכרת במשא ומתן שתמיד ניסינו להגיע אליו.

נזכרת כמה שאהבתי אותו ותמיד אוהב.

ישבתי ובהיתי בבקבוק שהולך ומתרוקן בדיוק כמו הקשר שלנו שהסתיים לפני שבועיים ונעלם לאט לאט..

והיום לאחר העבודה הייתי צריכה להיזכר קצת בטקסטים מעורפלים שקיימים בראשי,הדלקתי את המחשב ועברתי על כל הקבצים-השיחות שלנו,על התמונות,על המיילים.

כמה טוב להיזכר בדברים טובים שנעלמים עם הזמן בעזרת כל מיני חפצים.

 תודה רבה לדוור ללא מכתבים שקראתי אצלו את הפוסט על הניקיון והתאהבתי.

והיום כשקראתי את הפוסט שלו שוב הרגשתי שאני חייבת לספר במה נזכרתי כשראיתי את הקולה הזאת.

סופ"ש נעים לכולם וספרו איך עבר יום העצמאות.

אתמול הרגשתי שאני לא יכולה יותר, הגעגוע שבר אותי התחלתי לבכות עם הפסקות כל 5 דקות.

מאיפה הגיע כל הריגשי הזה??ממתי אני אחת שבוכה?

נפרדנו שעתיים עם דמעות ואחרי שהכל נגמר עוד פעם לבכות?למה זה טוב?אומנם זה באמת טוב לשחרר את העצב ולבכות אבל לא כל כמה דקות.נסחפתי..

שלחתי לו מייל וחיכיתי כמה זמן שצריך ובינתיים בכיתי והגעגוע הרג אותי מבפנים,נהייתי כל כך חלשה.

ידעתי שכשניפרד כבר לא יהיה מי שיבין אותי כמו שהוא הבין אפילו לא אמא,לא החברה הכי טובה ואפילו לא הידיד הגיי ולמרות שנשארנו בקשר, די קשה לשפוך את הלב למייל.

פתחתי היום את המייל, 3 מיילים חדשים. אחד מהם ממנו מיד זיהיתי לפי הכותרת-"הכל פלוס" והתרגשתי שהוא החזיר לי תשובה כל כך מהר. ואצלו לא ממש הכל פלוס, כנראה אני לא לבד והוא גם מתגעגע אבל אצלו הדמעות רק עומדות ולא זולגות.

"בולי אוהב ומתגעגע מאוד,ואפילו אם תבואי אליי עוד 20 שנה ותגידי לי שאת בולי אני אזכור אותך,אני לא מסוגל לשכוח אותך".

שיר ששלחו לי והוא די מתאים למצב:

שקט כמו מילים חסרות טעם תדבר אלי כמו פעם. רטט והפחד לאבד חבר תאהב אותי בלי לדבר. ויש לפעמים שנדמה שבא הסוף משהו מפר את הקירבה אתה אומר "הכל זמני, הכל יחלוף" מה שנשאר זו רק האהבה.

יהיה טוב ועם הזמן הכל יעבור אני מקווה.

אגב,התמונה בכותרת צולמה על ידי. כמה רוגע התמונה משדרת..

לילה טוב

אז היום לפני כמה שעות נפרדתי מאדם שמאוד קרוב לליבי מישהו שהכרתי וירטואלית (אני שמה את הקישור לפוסט הזה כי זו אותה התקופה ואותו המקום).

הכרנו לפני שנתיים וכמה חודשים אני הייתי קטקטית והוא היה בן 24 בערך,בחור נחמד מהצפון.

הייתה תקופה שבגלל שאני הייתי די קטנה שם מכולם לאנשים שהיו מבוגרים ממני אפילו ב3 שנים קראתי סבא/סבתא, אז גם לו קראתי סבא.

בתקופה הזו הקשר היה די מעפן ורופף עד שהגיעו תקופות של שיעמום או כנראה סתם צורך לדבר עם מישהו,אז אני הוא התחלנו לדבר.

בהתחלה הוא קצת הכחיש את היותו סבא צעיר אבל עם הזמן זה חלף והוא הבין שאין לו ברירה ואז נהייתי הנכדה החננה של סבא.

לא היה בינינו קשר של אהבה רגילה כאילו בין גבר לאישה זה היה משהו אחר לגמרי כמו קשר בין אחים רק הרבה יותר עמוק.

אני לא אשכח את המשפטים האלה:

"בולייי (עיוות של השם שלי וגם אם תנסו לא תצליחו לגלות) איזה נכדה מעפנה את!!ממש חננת על!"

"בולי בואי אני אגיד לך למה את מעפנה זה כי את רוס תנסי לנחש.."

"את באה לעשות לסבא ספונג'ה ואוכל בסופ"ש?:)"

כמה שזה נראה דבילי זה מה שייחד אותו, כל המשפטים המסנג'רים האלה.וכל פעם סירבתי לו והוא התעצבן ויצאנו לברוגז של 2 דקות שאחרי דקה הוא כבר ביקש סליחה

דיברנו המון על סקס ומציצות עם קרמבו ומילקי,שרנו בימים האחרונים שירים של שלמה ארצי יחד..

סיפרתי לו ושפכתי בפניו את כל הבעיות שלי ואת כל מה שמציק לי והיו הרבה והוא הקשיב לי ותמיד הבין והתעניין, בלי רחמים רק מתוך אכפתיות והתעניינות,כל עצה שהוא נתן לי כל כך עזרה לי.

כל שיחה איתו ולא משנה על מה היא הייתה וכל עצה שלו ריתקה אותי ועיניינה אותי והכי חשוב עזרה לי ולימדה אותי.

בנאדם מצחיק,חכם,איכפתי,מתעניין,עיראקי-פרסי,טיפה מגניב וחננת על.

נפרדנו רק לפני 3 שעות וחצי עם המון דמעות וכאב אבל אני כבר מתגעגעת אליו,קשה לי רק מלהיזכר בו.

אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו יותר מדי ואף פעם לא אשכח אותו ואני מקווה שהוא לא ישכח את נכדתו הרוסיה והמנומשת מירושלים

אנשים נדירים כמוהו לא שוכחים בחיים.

חג שמח וכשר לכולם ושבוע טוב