דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

אתמול הרגשתי שאני לא יכולה יותר, הגעגוע שבר אותי התחלתי לבכות עם הפסקות כל 5 דקות.

מאיפה הגיע כל הריגשי הזה??ממתי אני אחת שבוכה?

נפרדנו שעתיים עם דמעות ואחרי שהכל נגמר עוד פעם לבכות?למה זה טוב?אומנם זה באמת טוב לשחרר את העצב ולבכות אבל לא כל כמה דקות.נסחפתי..

שלחתי לו מייל וחיכיתי כמה זמן שצריך ובינתיים בכיתי והגעגוע הרג אותי מבפנים,נהייתי כל כך חלשה.

ידעתי שכשניפרד כבר לא יהיה מי שיבין אותי כמו שהוא הבין אפילו לא אמא,לא החברה הכי טובה ואפילו לא הידיד הגיי ולמרות שנשארנו בקשר, די קשה לשפוך את הלב למייל.

פתחתי היום את המייל, 3 מיילים חדשים. אחד מהם ממנו מיד זיהיתי לפי הכותרת-"הכל פלוס" והתרגשתי שהוא החזיר לי תשובה כל כך מהר. ואצלו לא ממש הכל פלוס, כנראה אני לא לבד והוא גם מתגעגע אבל אצלו הדמעות רק עומדות ולא זולגות.

"בולי אוהב ומתגעגע מאוד,ואפילו אם תבואי אליי עוד 20 שנה ותגידי לי שאת בולי אני אזכור אותך,אני לא מסוגל לשכוח אותך".

שיר ששלחו לי והוא די מתאים למצב:

שקט כמו מילים חסרות טעם תדבר אלי כמו פעם. רטט והפחד לאבד חבר תאהב אותי בלי לדבר. ויש לפעמים שנדמה שבא הסוף משהו מפר את הקירבה אתה אומר "הכל זמני, הכל יחלוף" מה שנשאר זו רק האהבה.

יהיה טוב ועם הזמן הכל יעבור אני מקווה.

אגב,התמונה בכותרת צולמה על ידי. כמה רוגע התמונה משדרת..

לילה טוב