דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

בפעם הראשונה הוא שיקר לי ומיד סלחתי בתנאי שזה לא יקרה שוב.

היינו חודש ביחד והוא הכיר אותי די טוב,הוא ידע שאני שונאת שמשקרים לי על שטויות.

והשקרים האלו חזרו על עצמם כמה פעמים,וכל פעם סלחתי כי אהבתי אותו,עד שהגיע השקר האחרון שאני גיליתי (מה לעשות הבחור לא למד לשקר טוב) והוא לא ידע שאני יודעת.

לי נמאס וקבענו להיפגש בבוקר אצלו בדירה כשההורים שלו עובדים,כי באותה התקופה הוא גר עם ההורים.

הוא הסכים שאני אבוא,נכנסו אליו לחדר והתחלנו להתחרמן,אחרי דקות ספורות שנינו כבר היינו ללא בגדים.

הוא זרק אותי על המיטה ונישק אותי בלהט,אני עצרתי אותו לרגע וביקשתי לצרף את האזיקים שהיו לי בתיק וכמובן שהוא לא היה מסוגל לסרב.

השכבתי אותו על הגב,אזקתי את ידיו ומצצתי לו,מצצתי הכי טוב שיכולתי,השקעתי בשעה האחרונה שלנו יחד.

אני שמה לב שהוא עומד לגמור ואז הגיע הרגע שהוא הזהיר אותי שהוא באמת עומד לגמור אז אני הוצאתי את הזין שלו מפי ומיד אומרת "אני חייבת ללכת".

קמה מהמיטה,מתלבשת וכמובן שהוא לא מבין מה קורה.לא מבין מה לעזאזל אני עושה.

צילמתי את התמונה הזאת כשהוא שכוב על המיטה שלו עירום עם אזיקים,מושפל,שקרן,כל כך רוצה לגמור אבל מחכה לאמא שלו כדי שיוכל להשתחרר ולהסביר מה קרה לו

וכך יצאתי מביתו בלי לומר מילה רק "שבת שלום ולהבא תלמד לשקר".

ועד עכשיו התמונה הזו אצלי ואני נזכרת בכמה שהייתי ילדותית פעם:/

יושבת עם כמה חברות ביום רביעי בערב וצופות בטקס שמשודר מהר הרצל.

הטקס מתחיל,והנה טל נזכרת במשהו,קמה והולכת לכיוון המטבח.

חוזרת עם בקבוק קולה וכמה חטיפים שביניהם היה גם ביסלי ומניחה הכל על השולחן.

אני מסתכלת על מה שהיא מניחה,רואה את הקולה ונזכרת בו.

נזכרת במסע השיכנועים שלו לשלוח לו ארגז קולה לצפון.

נזכרת בהתמכרות שלו לקולה שכולנו ניסינו לשכנע אותו להיגמל אך בלי הצלחה.

נזכרת בויכוחים שלנו,מה יותר טעים קולה או דיאט קולה.

נזכרת כמה הוא צחק על ההתמכרות שלי לביסלי.

נזכרת במשא ומתן שתמיד ניסינו להגיע אליו.

נזכרת כמה שאהבתי אותו ותמיד אוהב.

ישבתי ובהיתי בבקבוק שהולך ומתרוקן בדיוק כמו הקשר שלנו שהסתיים לפני שבועיים ונעלם לאט לאט..

והיום לאחר העבודה הייתי צריכה להיזכר קצת בטקסטים מעורפלים שקיימים בראשי,הדלקתי את המחשב ועברתי על כל הקבצים-השיחות שלנו,על התמונות,על המיילים.

כמה טוב להיזכר בדברים טובים שנעלמים עם הזמן בעזרת כל מיני חפצים.

 תודה רבה לדוור ללא מכתבים שקראתי אצלו את הפוסט על הניקיון והתאהבתי.

והיום כשקראתי את הפוסט שלו שוב הרגשתי שאני חייבת לספר במה נזכרתי כשראיתי את הקולה הזאת.

סופ"ש נעים לכולם וספרו איך עבר יום העצמאות.