המסע אל האור בקצה המנהרה

היי ג'ון,

זוכר אותי?

אני הבתולה שזיינת על גג בתל אביב לפני 5 שנים.

ב5 שנים האחרונות טיילת בעולם, הכרת אנשים, הספקת לקבל עגבת מבחורה מסתורית(שאת זה אני יודעת בדרך לא דרך) ואפילו הספקת להשתמט מהצבא על נפשי ואז להתפייט על אהבת המולדת בפייסבוק.

נכון, הפכת אותי לחתיכת אגו מאניקית אחרי שהחלטת לומר לי שנייה אחרי שקרעת לי את הקרום ש"אתה את שלך עשית" ונכון, יכולת האמון שלי בגברים עדיין מוטלת בספק,ונכון גרמת לי לאבד את התמימות כשחברות שלי האמינו עוד בבנים שמחכים חצי שנה.

הרבה תסריטים עברו לי בראש ב5 השנים האחרונות על איך אראה לך שאני גיבורה,איך אכניס לך, איך אשפיל אותך ובעיקר איך אוכיח לך שאני לא אותה ילדה קטנה ומפגרת שהסכימה לתת לך את אחד הרגעים הקלישאתיים ביותר בחייה של בחורה.בראשי ראיתי איך אתה נותר חיוור ,מושפל, אילם , נוטף משקה אלכוהולי שבלהט הרגע שפכתי עלייך ואז התבגרתי.אחרי שהתחרטתי על הרגע הזה אלפי פעמים, הבנתי כמה אתה ורק אתה בנית את הכבוד העצמי שלי,את ה"ביצים" שכולם כלכך מתפעלים מהם,שגרמו לדמיאן יימח שמו להתאהב בי.

איך אתה שואל? טוב ששאלת. ההשפלה וסמרטוטיזציה שעברתי איתהך אי שם בכיתה י' גרמה לי להתפקח,גרמה לי להבין שעוד לא נולד הבן זונה שייקרא לי ילדה קטנה ומטומטמת, עוד לא נולד האפס שישלח אותי לקיבינימט אחרי שאנחנו שוכבים, שעוד לא נולד החמור שיהפוך אותי לבחורה המושפלת והמסורסת-כי הוא נולד, נקרא בדרכי והראה לי כמה הכבוד העצמי שלי יקר מפז,כמה עפר אני יכולה לאכול ואכלתי הרבה ממנו איתך.

אתה ודאי לא זוכר אותי, ודאי גם עשית את זה לבנות אחרות. מה שכן, אותה דמות מושלמת מימי התיכון שלי נותרה כשהייתה - ילד בן 22, שאמנם צבר הרבה חוויות שאהיה ברת מזל אם אזכה לשמינית מהן אבל לא התקדם לשום מקום ממשי, אותו פאנקיסט תל אביבי שמתפרנס מחלטורות שאמנם נהג להשתחצן בחוזק נפשי שאין כמותו, אך דבר כה טריוויאלי כמו שירות צבאי, גם אם בנסיבות המקלות ביותר , לא עשה. אותו אדם שראיתי כמפלצת עם אינטיליגנציה מפותחת עד כדי טירוף, הוא לא יותר מדושבאג תל אביבי שרוכב על תהילת העבר.

אז תודה לך יונתן,

תודה לך שהפכת אותי למי שאני היום,

תודה ששמרת עלי מבראד,

תודה לביצים שגרמת לי לפתח,

ותודה לך מהסיבה הפשוטה שאתה האפס הכי עגול שהכרתי,

שכמוהו לא אפגוש עוד.

PANDORA