לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון.....


אני תמיד אדע מה עשית בקיץ האחרון! (מבוסס על סיפור אמיתי)

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

פרק 10:]


פרק נוסףף:]

 

בבקשה תגיבו!3>

 

אוהבת המון המון,

אלכסס33333>

נכתב על ידי , 2/6/2008 19:39  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 10


הדבר האחרון שאני זוכרת זה שברגע שקלטתי את השם של איליה הכל היטשטש, וזהו.

 

"מה?.... איפה אני???"שאלתי. עדיין מטושטשת. שמתי את ידי על ראשי הכואב.

פתאום, קלטתי שאני במיטה לבנה. כותונת לבנה, ומסביבי הרבה מיטות והרבה אנשים מסביב למיטות ובתוכן.

קלטתי את אמא שלי יושבת ליד המיטה שלי, ומסתכלת עלי בחיוך ודמעות.

"היתעוררת!!!! אני לא מאמינה!!" אמרה באושר. "אחות!!!! אחות!!!" קראה לאחות בזמן שאני מנסה להבין מה קרה.

"מה... מה קרה??" שאלתי אותה. "את כבר חסרת הכרה שבוע! ניכנסתי לחדר שלך, וראיתי אותך שוכבת על הריצפה מעולפת!" אמרה אימי ועדיין מנסה למצוא אחות.

פתאום ניכנסת ג'סי מהדלת, ומתחילה לבכות עם חיוך ענקי על הפנים, וזר הפרחים בידה נפל, והיתגלגל מעט על ריצפת בית חולים.

היא רצה אלי וחיבקה אותי כל כך חזק, שהרגשתי כאילו אני עומדת להיתעלף שוב. "ג'סי?? מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה??" שאלתי, עדיין לא מבינה מה קורה.

פתאום, אני רואה עוד דמות שניכנסת בדלת של החדר. ניחשתי שזאת היתה האחות.

"את חסרת הכרה כבר קרוב לשבוע! איזה מזל שאמא שלך ניכנסה בדיוק בזמן..!" אמרה האחות.

"אוקיי..... "אמרתי כמתחילה להבין. "ומתי אני אוכל ללכת הביתה?.."

"אה.. אני חושבת שכמה בדיקות קצרות, ותוכלי כבר ללכת הביתה!" ענתה.

ראשי עדיין כאב מאוד, והכל היה עדיין מטושטש... התחלתי להריץ את מה שקרה לפני שאיבדתי הכרה. כל מה שזכרתי היה המחשב, והשם של איליה במסך, באיסיקיו.

"המחשב שלי מכובה????" שאלתי את אמא בבהלה פתאומית.

"כן..!" אמרה בבהלה. "למה?" היתעניינה.

"אממ. סתם.. רציתי לדעת.." אמרתי תוך כדי חשיבה.

===

אחרי מספר בדיקות, יכולתי ללכת הביתה. כשניכנסתי הביתה, הדבר הראשון שעשיתי זה להדליק את המחשב, גם עם ידעתי שזה לא בדיוק יעזור לבריאות שלי כרגע.

היתחברתי לאיסיקיו, והתחלתי לקרוא הודעות ששלחו לי בזמן שהיתי בביה''ח.

"החלמה מהירה!"

"תרגישי טוב!"

"מקווה שהכל יהיה בסדר!"

"מה קרה? את בסדר???"

אלה ההודעות שקיבלתי מחברי לכיתה.

"אלכס?? את בסדר?? אני מקווה שהכל יהיה בסדר(:

אוהב אותך, אלכסD:"

זאת ההודעה שקיבלתי מאלכס. 'איזה חמוד....' חשבתי לעצמי.

ואז, הודעה נוספת נישלחה עלי באותו הרגע:

"אלכס! למה את לא עונה לי? לא להודעות, לפני חודש בערך שלחתי לך גם אימיל! למה את לא עונה לי??

אני אוהב אותך! כן, אחרי כל כך הרבה זמן, אני א=ו=ה=ב אותך! אני רוצה להיתאבד! אני רחוק ממך,

אני כל כך סובל!! אני פאקינג אוהב אותך! ואת לא מבינה את זה! בטח כבר יש לך חבר חדש,

חיים חדשים, ואני.. אני לא שחכתי אותך ואת הקיץ המדהים שלנו! מקווה שתעני לי לפחות על ההודעה הזאת.

איליה."

 

נכתב על ידי , 2/6/2008 19:13  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





591

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני יודע מה עשית בקיץ האחרון.... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני יודע מה עשית בקיץ האחרון.... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)