אעה%$# יש לי דף באינטרנט

עכשיו חזרתי הביתה אחרי שהייתי עם אבא בטיפול לאוטו

ואחרי שהלכתי ללוות את שני ליום הראשון בצבא

בחיים לא היה לי קשה מפרידות.. אני אוהב את ההורים שלי מאוד והם נסעו הרבה לחו"ל

ובחיים לא הרגשתי ככה.

פשוט הייתי בשוק כשחזרתי לבדי עם המשפחה שלה.

הכל עכשיו נראה ריק וסתמי ולא חשבתי שכך אני ארגיש.

גיליתי שנקשרים חזק לבנאדם שנמצאים איתו כל כך הרבה שעות ואפילו מתמכרים אליו ולדברים שהוא עושה.

האמת היא שהיו לי תוכניות מה לעשות עד הגיוס כששני לא תהיה כאן בשביל להעביר את הזמן

לרכב על הרולר בלילה עם גל (שלא ראיתי הרבה זמן), לרוץ ולחזור לכושר, לנסוע לת"א, לחרוש על הגיטרה, ללכת למגדל העמק לנגן עם דניאל והמתופף שלו וטל.

ועכשיו ברגע האחרון אני לא יודע אם זה יתאפשר לי כי גיליתי משהו וגם לא בא לי לעשות את כל זה כי אין לי חשק עכשיו. אני גם לא יודע אם אני אתגייס במועד שיש לי או שזה ידחה בגלל הבעיה שיש לי.

אני כנראה צריך לעבור ניתוח בקרוב.. משהו שאסור לדחות

משהו שמפחיד אותי. לא רק בגלל עצם המחשבה על הניתוח והבעיה

וכל הקטע שאני מפחד מזה(עכשיו גילית שאני גם צריך להתאשפז).

ההשלכות של זה על מה שתכננתי לעשות בזמן הזה שבטוח ישתנו בגלל זה והסיכוי שידחה

לי הגיוס ואני לא אתגייס עם החברים ועצם זה שזה בעיה לחיים שלי.

עכשיו הכל יכול להיות..

עצוב לי עכשיו אבל אני מניח שהכל מסתדר בסופו של דבר

קצת דמעות לא מזיקות לאף אחד.

כבר מתגעגע ומחכה לשובך..

אני אוהב אותך שני שלי

והנה החיוך :)

כי בסוף הכל יסתדר

הנה תמונה מתוך האוהל שלנו מלפני שבוע.(כך עבר זמן תחת השמש - ודי מהר- חח אבל מה זה זמן?)

ד"א את הסוכריה הרביעית שמרתי לך.