נאממ אתם פשוט לא מבינים איזה יום הזוי.. אני אומרת לכם מיום ליום אני נתקלת
באנשים מוזרים בחיים שלי למשל היום .. המורה המטומטמת הזאת
אני לא ינקוב בשמות הממשושנההממ
רוצה שאני יקרא איזה תרגיל מהחוברת ואני אומרת לה
שלא עשיתי טוב אז עדיף שלא ואז היא מתחילה
לתת לנו הרצאה שלמה על שילדים לא צריכים להתבייש
כאילו מי פקאינג מתבייש?! כאילו מה היא רוצה
שאני יקרא את הטעות שלי ואז היא תצעק עליי
שאני לא מבינה את החומר ?!
וגם למשל היום בערב אז פתאום אני שומעת מהסלון את ההורים שלי מתפקעים
מצחוק וזה כזה הזוי אפילו צילמתי איזה סרטון
להראות למשטרה כשהם יבקשו עדויות ..
דמיינו מפריד עם ביקיני [ כן מפריד]
וואי גם השבוע היה את יריד האוכל [דה?!]
איזה מגניב היה !! בהתחלה הלכתי עם אישתי [ תותי] ,
נועה , ולילוש ואכלתי
הממהמבורגרהממשיפודבדבשהממעשיתיראסטההממיופלאיםהממ
זה דיי הרבה אז עדיף שזה ישאר כמו שזה רשום למעלה..
ובפעם השנייה הלכתי עם אמא שלי וראיתי שם את ניצן שרון ולילוש
אז אני ושרון הולכות לריקודים של גלגל''צ פאק זה היה אחד
המפחידים .. נראלי שנחזור לשם שנה הבאה עם כל הכיתה !!
ואכלתי שם
הממאנטריקוטחציחציעםאימאשליהממשיפודבדבשהממיופליםהממ2גלידותאבל מהקטנות
של שטראוסהממ
כנ''ל למעלה..
דמיינו עכשיו מפריד לבוש בחצאית מיני וגופייה עם מחסוף [ כן מפריד
עם שערות ברגליים ]
אחרי כל החפירות שלי אז אני שמה את פרק 8
והשיר שמומלץ לשמוע בפרק :
http://es.youtube.com/watch?v=Jl3v_6H_bH8&feature=related
אז לפרק :
מנקודת המבט של עמית :
" לאן אתה הולך..?" דין שאל אותי חצי רדום במיטה שלו " בשה 6:08 בבוקר?!"
" י'דפוק יש לי עוד שעתיים לישון " הוא צעק
" אוקי דין אני הולך לעשות לך את זה בשיר " אמרתי לו
" לילה טוב דין היקר , עוד מעט עמית השותף שלך יחזור מהבית-חולים,
הוא הולך לבקר את החברה היפה שלו שבטעות לקחה כמויות גדולות
של סמים ועכשיו היא בתרדמת ואולי תתעורר רק בעוד כמה שנים "
" מה ?! כמה שנים? " הוא צעק ונזכר לקום מהמיטה שלו
" לא יודע .. צריך לדבר איתה ואולי היא תתעורר " אמרתי ויצאתי .
הגעתי לבית-חולים נכנסתי לחדר שאנה שכבה בו
היא עדיין הייתה באותה תנוחה .. פאק היא כ''כ יפה חשבתי לעצמי.
כעבור חודש :
בזמן שאנה הייתה בבית-חולים הכרתי את אמילי , חברה שלה מהיסודי
היא סיפרה לי שהן היו חברות טובות אבל היא הלכה לתיכון אחר ואז הן נפרדו
היא גם סיפרה לי שהן ניגנו ביחד בלהקה, לא כ''כ הבנתי איזו להקה
וגם לא רציתי לשאול יותר מדי על הנושא.
בזמן שאני ואמילי דיברנו יובלו ודין נכנסו לחדר
" עדיין יושנת ?! יובלו ליטפה את הפנים שלה
" לא באלך להתעורר היום ?! " דין שאל
זאת הפכה להיות שאלה רטורית אצלו
אני ואמילי יצאנו החוצה כבר היה לנו מחניק החדר שבפנים
יצאנו לאיזו גינה לא רחוקה מהבית-חולים
ישנו על הספסל שם באחת הפינות
דיברנו צחקנו ולא שמנו לב איך הזמן עובר מהר
" נראלי שאני כבר צריכה ללכת " היא אמרה
לי , היא התקרבה אליי ונתנה לי נשיקה קטנה על הפה
הנשיקה הזאת הפכה מהר לנשיקה סוערת
ת'אמת לא הרגשתי כלום אבל בטח הייתי " זקוק " לנשיקה הזאת
הרגשתי מגעיל אבל כמו טמבל המשכתי
אמילי רק חייכה והלכה .
חזרתי לבית-חולים ראיתי רופאים רצים שמחים במסדרון
של החדר של אנה נכנסתי לחדר וראיתי אותה
ראיתי את אנה היא היא התעוררה
ניגשתי אלייה חיבקתי אותה
היא לא הגיבה לא זזה
רופא אחד ניגש אליי ולקח אותי ראיתי את יובלו
ודין יושבים בחוץ
לא הבנתי מה קרה הם אמרו לי שהרופא הסביר
להם שבגלל שאנה לקחה כמויות גדולות של סמים
הגוף שלה לא עמד בזה ומערכת העצבים שלה נפגעה
היא איבדה את הזיכרון במילים אחרות...
" זה אומר דיי היא לא זוכרת את התקופה שלנו ביחד .. כל מה שעברנו
היה לחינם " שאלתי את עצמי כנראה בקול
כי אז דין התערב ואמר לי שלאט לאט היא תזכר בהכל
בנתיים אני רק צריך להיות לידה
נכנסתי לחדר ראיתי אותה .. ראיתי איך הייתה מבולבלת
יובלו ודין ניגשו אלייה ודיברו איתה
אני לא הייתי מסוגל
לפתע כמעט חצי שכבה הגיעה
היא הייתה נחמדה לכולם
אני פשוט עמדתי בצד כמו פסל .
מנקודת המבט של אנה :
התעוררתי ולא ראיתי כלום
ראיתי מטושטש מסביבי עמדו כל מיני רופאים
שמחים צוחקים לא הבנתי כ''כ מה רוצים ממני
כל מיני אנשים מוזרים התחילו להכינס לחדר לחבק, לנשק אותי
ראיתי נער אחד עומד בצד לא אומר מילה
הוא הסתכל עליי ובעיניים שלו ראיתי עצב
לא הבנתי מה קרה לו ..
רציתי לגשת אליו .. הוא היה כ''כ יפה
אבל לא הצלחתי לקום מהמיטה עם כל המכשירים שהייתי קשורה בהם
ילדה אחת ניגשה אליי קראו לה יובל , היא סיפרה לי שאנחנו שותפות בחדר
בתיכון וכל מיני שטויות , מרוב שהייתי כ''כ מסוקרנת מהילד ההוא שאלתי אותה מי זה
היא צחקה ואמרה לי שזה אח שלה , קוראים לו עמית
היא אמרה לי שהיינו פעם חברים אבל יותר נכון גם עכשיו
היא סיפרה לי איך שהוא כל הזמן היה בא לבקר אותי והיא שהוא הפסיד ימים שלמים בלימודים
בזמן שהיא סיפרה לי הרגשתי סחרחורת , ראיתי קטעים רצים לי מול העיינים ראיתי אותי יושבת
בכיתה מדברת עם איזה ילד אחד , אני חושבת שזה היה יותר נכון הילד ההוא
ראיתי איך לשנינו היה פרוס חיוך אדיוטי
אחרי זה ראיתי את אותו ילד ואותי בחדר שלי ושל יובל אני חושבת
היינו במיטה הוא שכבר מעלליי שנינו היינו רק עם מכנס
אחר-כך [ אתם מבינים לבד לא?!] כשהוא היה כבר מעליי אז פתאום ראיתי דמעה זולגת לי
במורד הלחי
אחרי זה ראיתי את הדמות של יובל מעליי וכל מיני רופאים
הם שאלו אותי מה קרה
בנתיים לא סמכתי יותר מדי על יובל ..
נראלי שהילד הזה עמית הוא הוא אני אפילו לא מסוגחת להגיד את זה..
הרופאים לקחו אותי לבדיקות
בערב חזרתי לחדר בתיכון לא היה לי כוח לחזור לבית
עם כל הדודים והדודות
ראיתי את הילד הזה את עמית יושב במסדרון עם עוד כמה ילדים
הוא בא וניגש אליי , נרתעתי ממנו , פחדתי שהוא יעשה לי שוב
את מה שהוא עשה
הוא לא הביין מה קרה הוא רק צעק פאק והללך .
מנקודת המבט של עמית :
עמית מה קרה?.. יובלו ניגשה אליי
מה קרה ?! שאלתי
אנה לא זוכרת אותי היא נרתעת ממני , היא מתרחקת
אני חייב ללכת אלייה אני לא מבין למה... , תלך אלייה היא אמרה לי
וחיבקה אותי חזק החיבוק הזה שהייתי חייב ממנה
נכנסתי לחדר של אנה ויובלו, באתי אלייה קצת חששתי עם לחבק אותה או לא
בסוף החלטתי שלא.. הרי היא לא זוכרת אותי
כשהתקרבתי אלייה היא התחילה לרעוד היא פשוט קפאה במקום
ניגשתי אלייה והיא רק התרחקה עוד יותר ,ניסתי להסביר לה שזה אני עמית
החבר שלה , היא פשוט לא אמרה כלום , כשכבר לא היה לה לאן ללכת היא זרקה עליי
איזה אגרטל מזכוכית ומשם כבר התעלפתי..
מנקודת המבט של אנה :
לא ידעתי מה לעשות אז כמו סתומה הבררה היחידה שהייתה לי
זה לזרוק עליו את האגרטל ההוא כדי שיתרחק וילך
פחדתי ממנו שהוא יעשה לי שוב את מה שהוא עשה
האגרטל שזרקתי עליו גרם לו לאבד ההכרה, ירד לו דם מהשפה ומתחת לגבה
ניגשתי אליו הרמתי אותו , שמתי עליו קרח ומגבת קרה
הוא התעורר , הוא קם הוא פשוט שאל " אבל למה?" בחלש ויצא .
דמיינו את המפריד עכשיו עם פיג'מה של הלו קיטי
עריכה מאוחרת :
סוף סוף מצאתי תמונות נורמליות להשים בבלוג הזה
אז זה תמונות מפסטיבל שבועות אז לתמונות?..
עידכון קצרצר אבל חפיף (:
אוי אוי בידיוק דפדפתי בתמונות ומצאתי את הכתבה
שעשיתי לתותי בעיתון אחרי שהצעתי לה נישואים .. קבלו :
(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shanshanXD
