תעתועים.

בלוג חדש והכל...

זה כבר ה-3 אם הזכרון שלי לא מטעה אותי, ה-3 ששמור בסוד.

יש לי עוד אחד שכל החברים יודעים עליו, אין לי בעיה עם זה...

חוץ מהעובדה שעכשיו אני צריכה להזהר יותר מתמיד,

כי כנראה שרשמתי שם רמיזות יותר מדי גסות.

אני יושבת עכשיו וליידי קופסאת קראנצ' של נסטלה (פרסומת סמויה?)

אני כל הזמן מכניסה את היד, משאירה אותה שם, חושבת לעצמי אם כדאי,

מזכירה לעצמי שאני שמנה ושזה לא מה שיעזור, ובכל זאת מעמיסה עוד חופן

ודוחפת לפה..

זאת ההרגשה הכי גרועה בעולם, הרגשה של לא יוצלחות, של אומללות.

אני שונאת להרגיש לא טובה, שונאת.

אני בכלל שונאת את כל הסיטואציה הזאת, כל ה... הדבר הזה, ההפרעה הזאת.

אני גם שונאת לקרוא לזה הפרעה, מחלה... מי ישמע.

מה שכן, זה אסון וסיוט, תרתי משמע.

במחשבה אחורה בכלל לא הייתי חוזרת על זה, לא הייתי נכנסת לזה מלכתחילה..

עכשיו זה פשוט תקוע, לא זז לשום מקום (ואם משהו זז זה רק הבטן, קדימה).

אני רק רוצה שיהיה לי טוב, כמה שזה נשמע פטתי וקיצ'י, אני באמת ובתמים עוד מקווה.

אני כל כך רוצה סיגריה, כל כך..

היום לקחתי רק 2 שכטות מסיגריה של חברה, אבל זה לא נקרא.

אני מפסיקה וזה הכל...

הלוואי שגם בבוםבמלה אני אשמור על עצמי (בתקווה שאני אצא בסוף) :/

טוב, אני צריכה להיות בעבודה בעוד 20 דק' ואחרי זה אני הולכת לחברה...

והחדר לא מסודר בכלל.

יאללה לעבודה פרה.

ערב טוב.