כמו מתוך הזיה
לשכב בין סדינים לבנים
יד מחבקת מותן צרה
וקול מתוק שר באוזני שיר שתמיד רציתי
לשמוע
עיניים באפילה
צביטה בלב חסר מנוח
חלום על רגש
שלא קיים
במציאות הזאת
קפלי שמלה לבנה מצהיבה
מיד הזמן המלוכלכת
שיער מאפיר וקמטים מקיפים עיניים
שרויות בחלום הזיה
שכוחה
חלון משקיף על רחוב מודרני
שעוד נותרו בו סימני
הרגליים שעמדו מתחתיו ושרו שירים
על עתיד מתוק
חלפו שנות היופי והתום
פניו לא עוד
בחלון
ובראשה לחן מתוק מדבש שהיה
כהבטחה
סגרה את הדלת
הזמן כמו נעצר
על נעורים
ואהבה
אמרו לה לחכות ובסוף הדרך
ינחמו מלאכים את נשמתה המדממת עודנה
יישאוה על כפיים
פצועות
ורגליים שעמדו מתחת לחלונה
ושרו מילות תום
שנהרסו בחלוף צעירותה.
Ne.hm
בבלוג זה
בכל הבלוגים
