החום הזה בלתי נסבל.
אני שוכבת במיטה עם הבגדים הכי קצרים שמצאתי בארון, חושבת לעצמי אם זה יהיה יותר מדי מלוכלך לצאת ככה מהבית עוד כמה דקות, ובמסנג'ר מישהו צוחק איתי על לשחק עם קוביות קרח. אפשר לחשוב שהגעתי לגיל הבלות שהחום משגע אותי עד כדי כך. שמישהו יסביר לי את ההתחממות הגלובלית, איך אנשים אמורים לשים לב לאיכות הסביבה עם החום המטריף הזה, או בגללו?
זה לא הקטע של הפוסט.
המאוורר בקושי עובד, משמיע רעשים עמומים של מטוס ממריא, גם המנורה שלי נשרפה ואין לי איזה גבר חסון בבית שיחליף אותה, ניחא, אז אני יושבת בחצי חושך כי המנורה הקטנה מופנית לצד השני של העולם. יו טיוב מנגן את ALIVE של P.O.D ואני חושבת על הפעם האחרונה שבאמת הרגשתי חיה בפעם הראשונה. לא עכשיו, לפחות, אבל ידיד שלי ביקש את השיר אז אני שולחת לו קישור והוא אומר שאני שפיצית. וול.
בין הרבה יציאות שברובן לא חזרתי הביתה עד לפני שש וחצי-שבע, חלקן טובות חלקן ממש לא, אני מבזבזת את הרגילה שלי לאט ובאכזריות. למה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו בחופשה הברוכה הזאת, זה החזרה לשם, התחלה חדשה וסופסוף לעשות משהו עם עצמי?
אני חושבת שאיפשהו לפני הרגילה תכננתי על איזה פאק באדי שישעשע אותי בעשרת הימים הקרובים ויגרום לי להרגיש שיש סיבה לזה שאני חושבת שאני מלוכלכת. גם זה נזנח איפשהו בין החלום על אילת (אני חושבת שהייתי מתאבדת בחום שם) למסיבת בריכה (פאקינג ירושלים, פור קריינג אאוט לאוד, למה שאלך?) ועל דנה (סטרייט ביצ').
לפחות עוד יש לי את המוזיקה שלי. הא, לא, גם את זה מיציתי.
אני קוראת ספרים אבל הם כבר לא מספקים אותי כמו פעם. שום דבר לא מספק כמו פעם, כשאתה מת בשלושים ומשהו מעלות חום בתוך הבית ובגדים ממש ממש קטנים עד שהגוף כבר מפסיק לנשום.
פיתחתי מנהג כזה, ללכת לבתי קפה עם הספר, קופסאת סיגריות ולשתות הרבה קפה, עד שאני נהיית שייקי כזאת וחסרת מנוחה. עד שיש לי בחילה. אני גם מוצאת את עצמי הרבה בסופר, קונה חלב, למרות שאני בכלל לא משתמשת בו בבית.
היום הקופאית איחלה לי יום הולדת שמח, למרות שיום ההולדת שלי רק בנובמבר. מצחיק.
אני שונאת שהבית נראה כמו דיר חזירים, אבל למי יש כוח פאקינג לנקות בחום הזה? אולי עוד מעט, אני אשן קצת ואקום. אעשה כלים אסדר את הבית, אנאערף.
אני קמה כמו שעון כל בוקר בתשע, לא משנה אם הלכתי לישון בעשר, שלוש, או שבע וחצי בבוקר. אחרי זה אני מתהפכת במיטה קצת, לפעמים יותר לפעמים פחות. ממתי אני אוהבת שגרה?
אז זהו, שאני לא. זה פשוט החום הבלתי נסבל הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
