" מקושרים הוא אתר אינטרנט הפועל כרשת חברתית ישראלית. האתר הוקם על ידי שחר בר-דוד, ויקי גלאם וגיא כהן ב2004.
האתר, אשר אינו דורש תשלום, מאפשר לגולש להצטרף ל"קבוצה חברתית" אשר לה הוא משתייך (עיר, מקום עבודה, בית ספר, דת וכדומה) וליצור עם שאר חברי הקבוצה תקשורת ואינטראקציה. באפשרות המשתמשים ליצור לעצמם "רשימת חברים" (וכן לשלוח להם הודעות) וליצור לעצמם פרופיל אישי.
מקושרים הינה אחת מהרשתות החברתיות הגדולות בישראל, עם כמיליון משתמשים רשומים".
נשמע קצת קבוצת תמיכה, לא? עכשיו כשאני מסתכלת על חתך האנשים הרשומים שם אני מתחילה לחשוב שאולי יש סיבה לכך. ואתם יודעים מה? אני לא אהיה רעה מידי ואכלול בתוכם גם את עצמי - עצם העובדה שעדיין לא מחקתי את הפרופיל ואני ממשיכה להתעדכן בנעשה שם מצביע על הצורך שלי בטיפול.
קודם כל , בואו נצא מהסרט - מקושרים כבר מזמן לא "רשת חברתית". בינינו אף אחד לא בא לשם לחפש ידידות אמת או "שותפים לעסק". אתר הכרויות לכל דבר, ויש לציין ברמה נמוכה למרות שמחובתי להודות - אין לי מושג איך נראים אתרי הכרויות אמיתיים - לא התנסתי.
בזמן האחרון הפכתי את הביקורים שלי במקושרים לניסוי חברתי - יש דפוס מסוים להודעות שבחורה יכולה לקבל שם. הדפוס הזה תקף ב95 אחוז מהמקרים. בעוד שני אחוזים יש סיכוי לקבל הודעה מעניינת, להסתקרן ובהמשך השיחה מהר מאוד לגלות שזה היה פשוט משפט מפתח מוצלח, וכל שאר האחוזים שייכים לאנשים באמת איכותיים , ולצערי - את האיכותים שיצא לי להכיר דרך מקושרים אפשר לספור על יד אחת. כמובן שאני לא מדברת על האנשים שהכרתי אישית עוד לפני כן.
מבחינת הבנות - מקום טוב להשוויץ בנתונים פיזים כאלה ואחרים ולהדגים את כל ארון הבגדים שלהן בתמונות מהפלאפון מול המראה. ויצטרכו לסלוח לי הבנות אבל התגובות שהן מקבלות בחלק מהתמונות...אולי הגיע הזמן שאני אבחן מחדש את הטענה שאני מבינה משהו ביופי נשי אבל למה אני מסתכלת על תמונה ורואה משהו מכוער/סתמי/זנותי/זול ולאוכלוסית הגברים זה עושה חשק לכתוב משהו כמו "וואו , מדהימה כפרע!". ואני עוד החמאתי פה על היכולת להשתמש בסימני פיסוק וכמובן נושא ה"כפרע" הוא בכלל סעיף בפני עצמו.
מבחינת הבנים - אם אין לו תמונה בלי פנים עם הקוביות בבטן - הוא לא גבר אמיתי. נו וכמובן זה המקום בשביל לצאת באיזה משפט מפתח סטייל "אבא שלך גנן" בציפייה וביטחון מלא שההיא בצד השני של המסך הרגע התעלפה מהיכולת שלך לכבוש בחורות. אני באמת לפעמים נמצאת על סף העילפון מהפיגור שיוצא לי לקבל בדואר שם.
אני לא יודעת איך נראה דואר נכנס של בחורים במקושרים (אשמח לדעת אם מישהו רוצה לחלוק) אבל הנה כמה דוגמאות למשהו שפשוט אסור לשלוח לבחורה נורמלית כי זה פאקינג מעליב את רמת האינטלגנציה והכבוד העצמי שלה:
"תמונות יפות, שמרי על קשר מאמי" - לך תזדיין , אני לא המאמי של אף אחד ואין שום סיבה שמתקבלת על הדעת שאני ארצה לשמור איתך על קשר. ואין צורך אפילו להזכיר את העובדה שדי ברור שהוא לא טרח לקרוא אפילו משפט אחד ממה שכתוב בפרופיל כי ה"תמונות יפות" וזה מה שחשוב.
"תמונות יפות יש לך...אפשר לדבר?" - ראה סעיף קודם. ובכלל...אף פעם אל תשאלו אם אפשר לדבר, פשוט תתחילו לדבר, אם היא תסנן אז כנראה אי אפשר. פאקינג חוסר ביטחון עצמי.
"הייייי אם את רוצה מישהו שיכול להבין אותך אז תנסי" - אני משאירה רושם של אחת שצריכה כתף תומכת? או אחת כזאת שמרגישה לא מובנת ע"י הסביבה? ואם אף אחד עדיין לא הבין אותי למה אתה מיוחד כזה ומה אתה עושה במקושרים, מחפש לא מובנות?
* מישהו שנשמע כמו בחור נחמד טרח לתת לי כמה מחמאות יפות, הייתי במצב רוח טוב והרגשתי צורך להגיד תודה וכמובן ישר להבהיר שכאן השיחה נגמרת. התשובה הייתה "את לא יודעת מה את מפסידה" - באותו הרגע שאתם כותבים משהו כזה ברור לגמרי שהיא לא הפסידה כלום ואולי אפילו הרוויחה.
*אנשים שגדולים ממני ב10 שנים או יותר וטורחים לשלוח הודעות - יש גבול לכל דבר, לא? למרות שאין לי ממש זכות דיבור בענין הזה, אבל כשאני שולחת הודעה למישהו כזה זה בסדר =P.
הרג אותי איזה אחד שהתחיל את השיחה ב"יש איזה משהו מעניין?" - ...הא? בדיוק נפל עלי ביום גרוע אז יצאתי עליו. בכלל יש לי קטע כזה - אם אני במצב רוח טוב ומקבלת הודעה דפוקה אני פשוט מסננת, אם לא - אני מתחילה להעליב אנשים וכמות האנשים הנעלבים גדלה משמעותית בזמן שאני במחזור. סורי.
"מה קורה נשמה?" - כל מילה מיותרת. ע"ע כפרע ובולשיט בסגנון.
כדי שהפוסט לא יצא יותר מידי תוקפני אני יכולה להגיד שיש אנשים שבאמת עושים לי חם בלב:
":)...חיוך יספיק?" - כן! =]
"שבוע טוב! אני חושב שאת לא אופטימית מספיק..." - לפחות זה גרם לי להתעניין ולשאול איך הוא הגיע למסקנה הזאת והתפתחה לנו אחלה שיחה. בסופו של דבר הצלחתי להוכיח לו שאני יותר אופטימית מאופטימית =]
"שיהיה לך יום מדהים ונפלא ומלא חיוכים :). מה המצב?" - לי אישית אין לב לסנן איחולים כאלה. נשמע לי הרבה יותר טוב מ"וואי סקסית, מתי רואים סרט ביחד?"...
בקיצור אפשר להבין מה הגישה שלי ל"רשת החברתית" הנ"ל...אם לא היה חבל על תמונות החברים מהחיים שבהם אפשר להתעדכן מידי פעם הייתי כבר מזמן מוחקת את הפרופיל. מצב שני אני עדיין נחושה בדעתי להשאר מיוחדת ולא לפתוח פייסבוק וכידוע - אם אין לך בולשיט בסגנון אתה לא באמת קיים ואני לא יכולה להרשות לעצמי לגמרי להמחק מהחיים. לפחות לא עכשיו, עוד מעט צה"ל יעשה את זה במקומי בהפיכתי לעוד בורג במערכת.
הוצאתי קצת קיטור, אני הולכת לאכול.
יום טוב!!
-אני-
אה ואני יודעת שהתמונה מטושטשת רצח (אם מישהו כאן עוקב אחרי הבלוג זאת עובדה ידועה שאני כישרון בלצלם כאלה) אבל אני מרגישה צורך לתעד את הארוע הזה - קניתי שמלה פרחונית...עכשיו רק שיהיה לי אומץ לצאת איתה החוצה ויהיה מגניב:
יום אחד אני אסדר את המגנטים האלה על הדלת...יום אחד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special
*שתיתי קפה עם המון ליקר. כידוע, אני לא צריכה הרבה בשביל להתמסטל - תצטרכו לסלוח לי אם האותיות יתלבלבו לי או שאני אתחיל לכתוב דברים ממש מפגרים. ראו הוזהרתם.*