היי...מה קורה?
אני יודעת, אני מצטערת שנעלמתי...תקופה עמוסה, אתה מבין?
זה לא אתה, זה אני...
הצבא משתלט על יותר מידי שעות בחיים שלי, וכשהוא לא אני מנסה למצות עד הסוף את השעתים החופשיות היחידות שיש לי ביום כדי להפגש עם האנשים הקרובים. מידי פעם גם המשפחה צריכה תשומת לב, בסוף יוצא שאותך, את אחד היקרים לי ביותר , הזנחתי.
יש בי המון רצון להשקיע אבל פשוט אין זמן...אני מרגישה שאני נחנקת, עובדה שאת השישי הזה החלטתי להקדיש במלואו לעצמי ולשבת בבית. לקרוא ספר, לטפח את עצמי, לנוח...וכמובן להזכיר לך שאני עדיין חיה.
בקיצור בלוג יקר, זה לא נגמר בינינו.
התקופה באמת מטורפת. אני כמעט לא בבית, אני מרגישה כאילו לא ראיתי את המשפחה שבוע שלם. אני מגיעה הביתה בשמונה בערב אחרי שקמתי בחמש וחצי בבוקר. חצי שעה להתארגנות וכבר אני מחכה למטה - לרדת על פיצה, ללכת לים, לעשן נרגילה. לעשות כל דבר אפשרי כדי קצת לצאת מהמסגרת, לא לתת לצבא להתשלט לי על החיים באופן מוחלט. שיהיה במה להזכר בוקר למחרת, שאנ לא ארגיש שבאתי הביתה ונרדמתי עד שיתחיל יום חדש שיהיה עותק מדויק של היום שלפניו.
בתקופה האחרונה הספקתי:
להכנס לקשר של יומים ולצאת ממנו באותה קלות שנכנסתי אליו.
לגדל ולשבור 8/10 ציפורנים ביום אחד.
לשמור שלוש פעמים ולהכנס לדיכאון מטורף לפני כל שמירה.
לישון בשעות מטורפות ובכמויות לא סבירות בשביל להשאר שפויה (הכוונה לכמויות מזעריות כמובן).
לקבל הצעה לסקס איכותי וחד פעמי, לזלזל ואז להגיע הביתה ולחשוב "המ...למה לא בעצם?".
להחליף מצבי רוח בתדירות שבחורה במחזור הייתה מתפלאה ממני.
להכיר מלא חברה הומואים ולהנות מכל רגע מההכרויות האלה.
"להתנדב" במעון נכים כשליחות מהצבא.
להתעצבן ברמות על כי נפרץ לי הפייסבוק.
בתקופה הקרובה צפוים הארועים הבאים:
להחליט מה לענות להצעת הסקס האיכותי.
לגדל את הציפרונים מחדש.
לשמור עוד פעם אחת ואז לקבל שבוע חופש משמירות.
לאכול בעזריאלי לכבוד הפזמולדת השלישי שלי (אעהאהעהא עד מתי?!).
להחזיר את הפייסבוק למצב הנורמלי שלו.
דחוף למצוא בחור טוב ולהפוך את זה לקשר קבוע ויציב שינעים לי את החורף וימנע ממני התלבטויות לגבי הצעות מגונות למיניהן.
שיהיה לכולנו המשך סופ"ש נעים.
אני הולכת לנוח.
ביי.
-אני-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strange But Not Special