Smart thoughts are following me but i'm quicker

איש לבוש שחור כל כולו עם כובע רחב שוליים, שחור גם הוא, המכסה את שערו הארוך.

משקפי ראיה לא בולטים במיוחד.

שק שינה כחול על כתף אחת ותיק עור של עורכי דין ביד השניה.

עומד ומחכה בסבלנות ונינוחות שכזו לרכבת שלו.

 

לא מסתכל על אף אחד, שקוע במחשבות שלו.

כמה שהייתי רוצה להכיר אותך. לנהל שיחה של מספר דקות עד שהרכבת תגיע.

חבל שמפרידים בינינו שני פסי רכבת.

שתי רכבות שיסעו לשני קצוות מנוגדים של המדינה ואולי אף פעם לא אזכה עוד לראות אותך.

 

מאין ולאן אתה נוסע?

איך מתקשר השק שינה הזה לתיק האלגנטי בידך?

 

אנשים עוברים מסביבך עם מבט תמוה בעינים ואני רק עומדת בצד השני של הרציף ומחייכת.

כי אתה מיוחד, כי אתה שונה ולא מפחד מזה.

וברגע כזה , מולך, לבושה במדי צה"ל, ללא אישיות מוגדרת נראת לעין, אני מרגישה חלק מהעדר.

מקווה שאולי אם תסתכל לי בעיניים , למרות המרחק בינינו, תראה שלמרות שעכשיו אני רק עוד בורג במערכת, אני שונה.

שהייחוד לא חייב להתבטאות בחיצוניות.

 

פשוט מקווה שמאחורי המראה הבולט הזה אתה לא סתם עוד אדם שמנסה לבלוט ללא בסיס אמיתי לזה, שיש לך עקרונות, מחשבות, אמונות, דרך חיים שהיא שונה.

 

כמה שאני מחפשת מסביבי את האנשים האלה.

השונים , המוזרים, אלה שיש מה ללמוד מהם, אלה שלא מפחדים לחשוב קצת אחרת.

 

במיוחד עכשיו, כשאני חלק מתוך ים של מדי בז' , ים של אנשים שמחכים לסיים כדי לנסוע לתאילנד. כי זה מיוחד. כי עשרות אלפי חיילים לפניהם לא עשו את זה.

 

אתם יודעים מה אני רוצה לעשות כשאני אשתחרר?

אני רוצה לקחת שנה חופש עד הלימודים הגבוהים.

אני רוצה לעבוד. ואולי בגלל שהעבודה הקודמת שלי מתקשרת לי לתקופה כל כך יפה בחיים אני רוצה בדיוק את אותו הדבר - אני רוצה ים, אני רוצה מוזיקה שקטה, או רגיי, אני רוצה להסתובב בין שולחנות של אנשים מחייכים שבאו קצת לנוח לקראת סוף היום עם נוף לים. אני רוצה לחזור עייפה ומוטשת מכל הריצות עם המגש אבל להרדם עם חיוך. וככה להעביר שנה.

 אולי לעשות שוב פסיכומטרי, להוכיח לעצמי שאני יכולה גם להשקיע בזה לשם שינוי.

אני לא רוצה טיול לתאילנד. אני רוצה שבוע של הפלגה ליוון.

אני רוצה להסתובב באיים ולהצטלם עם עצי זית ישנים.

אני רוצה ח-ו-פ-ש. להרגיש את החופש. את זה ששום דבר לא קושר אותי, לא אומר מה איך ומתי לעשות.

 

שונאת מסגרות מקובעות.

כמה טוב שלא יהיה לי עכשיו בשירות שלי הקיבעון הזה חונק אותי.

אנשים נהדרים סביבי, והרבה מצב רוח טוב. אבל שוב שוב דואגים להזכיר לי שאני קשורה בידי וברגליי עד שאצה מהצבא.

 

אני אוהבת סופ"שים.

 

שיהיה לכם המשך סופ"ש מהנה כמו שרק סופ"ש יכול להיות.