הכבשה בשירות המדינה

אני לא במצב נוסטלגי (משתדלת להימנע), אבל עכשיו כשאני מנקה את הספריה אני נתקלת בהדרכה שהכנתי למזכרת בתיה, מסדרת אותה (מוציאה את הדפים מהניילוניות ושוקלת אם לזרוק את הדפים או לא, דבר שהייתי צריכה לעשות ממזמן) אני נזכרת במזכרת בתיה (חה חה) וחושבת איזה פספוס, איזו החמצה, באמת באמת שהם הפסידו שהם לא לקחו אותי, כל כך הייתי בנויה למקום הזה, לאוירה, לעבודה, לאנשים וזה לא שאני לא שלמה עם סעד, אני מתה על סעד, כל פעם שאני חושבת עליהם ועל המקום אני רק חושבת מתי הפעם הבאה שאני אבקר שם (בחול המועד בל''נ) ואיזה שירות מיוחד ויחיד מצאתי לעצמי, ממש כמוני.

אבל עדיין, יש פינה קטנה בלב שעדיין כואבת שלא התקבלתי למזכרת בתיה, קצת כזה של מרמור ותסכול.