לפני כמעט חודש, פנתה אלי בחורה נחמדה עד מאוד
בשם הילה, וביקשה ממני להתראיין לעיתון המקומי בנוגע להיותי לוליטה.
הראיון אכן התפרסם בעיתון בצירוף כמה תמונות שלי ושל שמלות שתפרתי,
אך כיוון שאין לי סורק, ולצלם את העיתון במצלמה יוצא ממש גרוע-
אני מעתיקה לכאן את הטקסט במלואו-
ומקווה שתהנו!!!
"אליס, תושבת העיר XXXXX, היא "גותי'ק לוליטה".
זה שנה שאני נתקלת בה משוטטת ברחובות העיר
לבושה בשמלות מלאות מלמלה, עטוית כתרים וקשתות,
ולפעמים אפילו חמושה בשמשיה מקושטת בתחרה עדינה...
החלטתי לתפוס אותה לראיון קצר, בכדי לרדת לעומק העניין,
ולהכיר קצת יותר את הלוליטה המקומית שלנו.
~שלום לך! אשמח אם ספרי קצת על עצמך…
אני אליס, בת 23, רואה את עצמי כאמנית ויוצרת,
תופרת ומעצבת פריטי לבוש ואביזרים שונים ומשונים,
לוליטה במשרה מלאה, ומתחזקת ליין של ביגוד ואביזרים בסגנון.
את המוצרים אני מוכרת באתר שלי, ובדוכנים ניידים, בינתיים.
פרט לאהבה הגדולה שלי לאופנה אני מאוד אוהבת חיות,
ומשתדלת לעזור ולדאוג להן בכל כלי אפשרי הנימצא בידי,
יש לי שני כלבים מקסימים וחתול ומדי פעם אני אוספת "אורחים"
שמתנחלים בדירה הקטנה שלי לזמן כזה או אחר עד שהם מוצאים בית משלהם.
~מה הכוונה "לוליטה במשרה מלאה?",
מה זה "לוליטה" בעצם?
זהו סטייל מלא בתתי ז'נארים שהתפתח כאופנת רחוב יפנית,
והתפשט עם השנים למקומות נוספים ברחבי העולם.
מדובר בסגנון אופנה משגע הנשען על כללי הלבוש ואופנת הנערות בתקופת
הבארוק והרוקוקו- זמנים אחרים ורחוקים מזמנינו הנוכחי.
הביגוד מלא בתחרות יפיפיות, סרטי סאטן ומלמלה,
הרבה תחתיות תפוחות ושמלות מלאות וולאנים,
כל מה שילדה חולמת ללבוש בפנטאזית הנסיכה שלה.
נסי לדמיין את אליס של קארול- ההיא מארץ הפלאות
כפי שהייתה לבושה בחיי היום יום שלה אילו הייתה חיה כיום-
וכל פעם בשינוי אדרת קל: מתוק מאוד וילדותי, בוגר ומלכותי,
מתחכם ומורד באופן פאנקיסטי,אפל וקודר כמו בובת חרסינה טומנת סוד.
מבחינתי האופנה הזו עונה על הרבה פנים באישיות שלי,
והיא בשבילי הרבה מעבר לסתם בדים יפים ותחרות,
אבל זה כבר סיפור ארוך לפעם אחרת.
~איך הגעת אל הסגנון הזה?
מאז ומתמיד אהבתי ביגוד מעניין, המבטא כמה שיותר טוב
את המהות שלי, מציג אותה בקריצה אל החוץ-
אני אדם מוחצן שהלבוש שלו מתקשר באופן ישיר לרגשות
שהוא חש באותו הרגע, ולכן תמיד חיפשתי מראות חדשים
וצורות שונות להעביר את המסר, ובעיקר להינות,
כשאני מתלבשת יפה -בעיקר יפה בעיני,
כי אמנם חשוב לי להיות אסטתית גם כלפי החברה עצמה
אבל מה שאני חושבת על עצמי חשוב לי יותר,
אז אני מרגישה טוב בדרך כלל, וזה מאוד נעים.
מעט לפני שירותי הצבאי (כן, שירתתי בצבא, ולא, לא לבשתי שמלות
תפוחות למסדרים אלא מדים סוּפֶּר מדוגמים כיאה לפטריוטית לעניין)
ערכתי חיפוש שגרתי בגוגל בנוגע לספר הידוע של נאבוקוב "לוליטה",
ואחת התוצאות הראשונות הראתה כתבה בנושא "אופנת הלוליטה".
כשנכנסתי נדהמתי לחלוטין, ישבתי שעה קלה ודפיקות לב רועמות בחזי-
זה בדיוק הסגנון שאני אוהבת!!! יש לו שם!!!
יש שם מפורש לכל התחרות והמחוכים והסטייל המוקפד הזה
שאני מתאמצת להשיג זה זמן מה, ואפילו מותגים מוּכּרים ואדירים
שמתמחים בדיוק בז'אנר הזה ומייצרים ביגוד מטריף במיוחד לאוהבות הסגנון.
חקרתי עוד ועוד, ביררתי עוד ועוד, ובעיקר חלמתי.
שנתיים שלוש גיששתי בין לבין, רגל פה ורגל שם…
חלפה שנה שלמה בין הרגע בו החלטתי שזהו-כך אני רוצה להתלבש
בעתיד הקרוב ב"FULL TIME"- ללבוש לוליטה כלבוש יומיומי רגיל,
עד לרגע בו באמת יכולתי לומר בגאווה שהשגתי את מטרתי
ואני לוליטה אמיתית ,Daily Lolita שמתהדרת בארון בגדים מלא
בשמלות,חצאיות,ואביזרים התואמים לחלוטין לסגנון,
חופשיה לבחור כל יום באיזה ז'אנר מתחשק לי להתהלך.
~וואו, בהחלט מרשים. מאיפה כל השמלות והאביזרים?
את הרוב אני תופרת,חלק אני קונה, וחלק משפצת.
התחלתי ללמוד לתפור לבדי- בעוד חודש תמלא שנה לתפירה שלי,
שנה ליום בו קניתי את מכונת התפירה הנאמנה שלי והתחלתי
להתאמן בעזרתה יום יום בדרכי אל המטרה, אל השיפור.
חצי שנה אחרי שהתחלתי הבנתי שאני צריכה ללמוד בסיס
וטריקים שלא יכולתי לדעת לבד, אז נרשמתי לשיעורים פרטיים
אצל מורה מתוקה שאני אוהבת מאוד (היא ממש כמו דודה שלי)
ועושה רושם שאוהבת אותי ואת השגעונות שלי ומוכנה ללכת
איתי באיזו דרך שאבחר, ולתפור מה שמתחשק לי-
ותאמיני לי שמתחשק לי בטירוף, תמיד…
זה הפאשן שלי, העיצוב.
אני מאוד אוהבת את החלק של היצירה בדמיון,
ההעברה של השרטוט לדף ובנית הגזרה.
את התפירה עצמה אני לא כל כך אוהבת, בעיקר כי אני לא סבלנית
ואוהבת לקבל את התוצר בלי הרבה תהליך-
אז הרבה פעמים אני זועמת על המכונה שלי ששמה סיביל,
או על האוברלוק שלי ששמה יוּקי, כי הן מפשלות לי תפר או שניים.
[צוחקת]- כשהמורה שלי שאלה למה קראתי להן בשמות
אמרתי לה שזה חשוב כי "אחרת על מי אני אצעק כשמשהו לא הולך?"
מה שאני לא תופרת, אני קונה- בעיקר מארץ המקור, יפן.
זה עולה המון לעיתים, אבל אני מנוסה באיתור "דילים" טובים ומכירות
של שמלות ואביזרים יד שניה- דבר מקובל בקהילה העולמית
כיוון שערך הפריטים כל כך גבוה (בין 1500-2500 שקלים לשמלה חדשה)
הבנות שומרות עליהם היטב, ולכן יכולות להעביר אותם הלאה
ובמחירים קצת יותר שפויים.
-למרות שאני משתדלת למצוא "מכירה טובה",
ולא לקנות חדש מהיצרן- יש פריטים נדירים או מיוחדים שאין למצוא
כיד שניה, כמו שמשיה/מטריה מדהימה שקניתי ב500 שקלים,
אליה חסכתי כחצי שנה קודם לכן, ואותה חיפשתי משך כמעט שנתיים.
ישנם גם פורומים, דפי אינטרנט ואתרי מכירה מיוחדים לכך,
וכמו כן את האתרים של חברות המותגים הגדולות והייחודיות משם.
לפעמים אני קונה גם בישראל.
זה ישמע משונה אבל ניתן למצוא פריטים חמודים
ומיוחדים המתאימים לסגנון כמעט בכל חנות,
אפילו שווקים או חנויות "מוזלות" והאנגרי אופנה עממית-
למשל לא מזמן מצאתי שמלה מדליקה לגמריי באדום ולבן בTNT
ובשילוב נכון של תחתית מתפיחה, מכנסתונים,
חולצה בגימור תחרה,גרבי ברך, נעלי בובה וקשת פפיון בצבעים מתאימים,
מתקבל מראה "לוליטי" מקורי מושקע ומשעשע.
-צריך רק לדעת איפה לחפש, להתאים את הבגד לחוקי האופנה,
לשלב נכון והופ! - אתה על דרך המלך.
~חוקים? מה זאת אומרת?
לכל אופנה יש חוקים מסויימים, מעין הגדרה מייצגת ומקבצת,
אחרת זו לא אופנה אלא סתם ערימת בגדים התלויים עלינו בתפזורת.
לאופנה הזו ישנם מספר חוקים מצומצם-יותר או פחות, תלוי את מי שואלים.
הרעיון הכללי הוא צניעות- בלי מחשופים מודגשים, ובדרך כלל
נהוג שלא לחשוף חלקי גוף שאפשר שלא לחשוף- ירכיים וכדומה.
השמלות/חצאיות/מכנסיים עדיפים באורך הברך, אולי כמה סנטימטרים
מעל אבל לא יותר, בטח שלא אורך MINI או פחות מכך.
חשובים מאוד גם הפריטים המשלימים כמו התחתית המתפיחה
שנותנת לתחתית השמלה מראה של עוגת קצפת,
קישוטי הראש שיכולים להיות שונים ומשונים נניח קשת עדינה,
כתר נוצץ, פפיון ענקי ובולט,כובע קטן מידות או כובע צילנדר ועוד ועוד.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל, כמו בכל דבר בחיים, אבל בעקרון זה התקציר.
החוק הכי חשוב הוא חוש האופנה האישי שלך- להתאים את הפריטים
באופן הטוב ביותר שיכול להיות, מתוקתק, מתואם ומרשים,
הופעה מושלמת שתהלום את המעמד, את "היותך לוליטה".
~נשמע מעניין. למי האופנה הזו מתאימה בעצם?
לכולם. לבנים ולבנות-
כן, ישנם בנים שאוהבים את הסגנון הזה,
ולא זה לא בהכרח כרוך בללבוש שמלה ולעשות רולים בשיער.
ישנו תת ז'אנר מקסיל הנקרא דאנדי, או אחר הנקרא קודונה,
המושפעים ומזכירים בצורתם את לבוש הנערים בתקופות הנידונות,
ועל כן מתאימים גם לגברים או לנשים שמתחשק להן משהו קצת אחר.
חילוניות ומסורתיות ואפילו דתיות אדוקות יכולות להתלבש בסגנון הזה בקלות-
הוא צנוע אבל לא חונק, וניתן להתאמה אישית מידיית בטעמך-
זה סטייל כל כך וורסיטלי, מיוחד ואינסופי,
כל כך נטול שיעמום ומלא חיוּת ועניין,
שכל מי שהתאהב יכול לקחת אותו לכיוון המתאים לו- פשוט כולם!
~אנחנו מתקרבים לסוף הראיון- משהו שתרצי לומר לקוראים?
אם אתם אוהבים משהו, לכו איתו עד הסוף.
במידה וזה מתאים לערכים שלכם,
וזה מה שאתם חושבים שנכון לעשות,
אל תוותרו אפילו לא לשניה- גם אם קשה…
-זה יהיה שווה את המאבק בסופו של עניין.
בין היתר אני מתכוונת לאמירות האופנה שלכם,
כיוון שאני מודעת לקושי שקיים בלהציג לעולם
מראה שהוא מעט שונה או "מקדים את זמנו" ולכן לא מוכר,
אבל בהחלט לא רק עליהן,
אלא על הבחירות שלכם בחיים.
ועוד משהו, בבקשה-אם אתם שומעים על חיה שזקוקה לעזרה,
חיה בסבל או מוחזקת בתנאים שאינם מתאימים להחזקתה,
גם אם הדבר נעשה בתמימות דעים או מחוסר ידע-
בבקשה אל תעצמו עיניים!!!
דווחו לרשויות, לעמותות כגון "תנו לחיות לחיות" או לגוף משמר בע"ח
PETROA- רק לא להמשיך הלאה, גם אם זה כואב לראות,
אתם היחידים שיכולים להציל אותם.
~תודה רבה לך!
תודה רבה לך שנתת לי את הבמה,ותודה לקוראים!
אוהבת,
אליס"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ייסאן