אתה ילד.
רק ילד.
ואני ילדה.
רק ילדה.
ואתה הצלחת להטריף אותי.
את הילדה הקטנה.
הילד הקטן שיחק בליבה של ילדה קטנה.
ואני לא רק ילדה.
אני תמימה
ואתה לא רק ילד.
אתה שחקן מצויין.
אתה הצלחת לשחק לה בלב,
בליבה של ילדה קטנה ותמימה.
אתה,הילד הקטן,השחקן המצטיין,
הצליח לשחק בליבה של ילדה קטנה ותמימה.
הו,וואל..
עשית עבודה טובה,הבקעת גול בשער האהבה.
והיא,היא הריעה לך מהצד"הידד"
היא הייתה תמימה,היא לא ידעה איך ערכת ת'משחק.
אתה הבקעת גול עצמי,בשער האכזבה.
ולא פעם,אלא פעמיים.
והיא,הילדה הקטנה,התמימה..
לא הבינה מה צובט לה כ"כ בלב,
למה יש לה שם כאב חד שלא מרפה.
הרי זה רק משחק.
משחק ילדים.
היא מעולם לא ידעה,אם הצביטה הקטנה הזאת בלב,
מורגשת גם אצלך,בלב האבן שלך.
אתה טענת כל פעם מחדש,שכואב לך כ"כ.
והיא תמימה,מאימנה.
אבל מעולם לא מבינה,אם אתה מתכנן את ההפסד,ומבצע אותו ..איך גם לך כואב.
איך גם אצלך מורגשת הצביטה הנוראית הזאת בלב.
אם אלו היו דמעות של עצב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
