מה לעשות פליאה כתבה פוסט וזה פאקינג עשה לי את זה.... גיליתי שאפשר לשחזר את הבלוג מכיתה ז' וכך עשיתי...וכן קוראיי היקרים, הספקתי לקרוא מעט מהפוסטים בני השנתיים והגעתי למסקנה.
אנשים, אני ממליץ לכולכם לפתוח בלוג!
ולא סתם, כי אני עכשיו קורא דברים שכתבתי מלפני שנתיים וזה ממש ריגש אותי. זה החזיר אותי לרגעים ולתקופות ילדות שמעולם לא הייתי זוכר לולא הבלוג המשעמם שלי.
מעולם לא הייתי זוכר את סיפורי סבתא הדיכאוניסטים שלי, את זה שאני ותומר היינו חברים טובים, או שאמא של רוני אוהבת את השמוקי פוקי שלי.
ומרי, הווו מרי....
הבלוג קישר ביינינו, ולאחר ששנינו עזבנו אותו הקשר כמעט נותק עד יום הולדתי שאיך שהו זכרת לכתוב מזל טוב....
ושיר, הוו שיר..
תנסי לקרוא טיפה מהפוסטים הישנים שלי ותראי מה היה ביננו ותחשבי איך זה נגמר..[אין סיבה ספציפית, סתם תחשבי]
תומר הווו תומר...
היינו חברים טובים ומשום מה כשהגעתי לכפר טיפה נמחק, וחבל.....
פליאה ורוני, הווו פליאה ורוני....
למה אני כותב לכן ביחד? בגלל שהיינו שלישיה ואולי הקשר טיפה חזר בזמן האחרון אך לא מספיק.
כן קוראיי המעטים שאני יכול לספור על כף יד אחת, זמנים השתנו, ועכשיו שבלוג זה לא אין, ופייסבוק זה האתר ששולט בעולם אז מה יהיה היומן שלכם שתוכלו לקרוא בעוד 20 שנה? או מספיק שנתיים בשביל להנות מהקריאה....
לכן, מרי, שיר, תומר, פליאה, ורוני [הסדר הכי לא חשוב בעולם], אנא, הפנימו את הפוסט, היזכרו בימים הישנים, אזור כיתה ז' עד ח', ותחשבו עד כמה נהנתם וכמה האהבה בינינו נעלמה עד היום....
אני לא בטוח שאני אחזור להיות כותב קבוע, אני רק רציתי להקדיש את הפוסט לחבריי הישנים שאני מקווה שיחזרו ויהפכו להיות חבריי עד מותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: