החיים זה לא פיקניק

הכול יודעים כי ליהודים שחיים בגולה ובכלל זה לישראלים היורדים נשקפת סכנת התבוללות, אבל יש כנראה מקרים יוצאי דופן. הוריי כידוע חיים בחו"ל ובעבר שהיתי איתם שם תקופת מה. כשהיו חדשים בארץ הזרה הקפידו הוריי לפקוד את בית הכנסת בתדירות ראויה לשבח, מדי שישי בשישו.
בגולה, בית הכנסת לא מתפקד רק כמקום תפילה, אלא בעיקר כמקום מפגש ליהודים שאחרת לא היו מכירים זה את זה. 
כשחדשים במקום כלשהו, זו דרך לא רעה להכיר אנשים ולהתחבר איתם. בהמשך התמעטו ביקוריהם והיו לזרם דליל עד שפסקו לחלוטין. 

בשנה אחת התארחתי שם בתקופת החגים ויצא שלקראת ראש השנה התרבו הבקשות מצד ידידיהם הערלים בעלי הנטיות האנתרופולוגיות משהו לבוא לבית הכנסת .היות שלא נעים לסרב התייצבנו כולנו בערב ראש השנה עם שני זוגות חברים. הם נהנו מאוד מהחוויה יוצאת הדופן שטרם נתקלו בדומה לה. הרי שירת החזן שונה מאוד ממזמורי הכנסייה. לא סתם הבובלילה מתלהבת מחזני.
למחרת הלכנו לבית הכנסת עם שתי נשים אחרות. הן שמעו תקיעות שופר וקריאה בתורה ויצאו מזוככות ומאושרות על המצווה שנפלה בחלקן.
חלפו כמה ימים ובני הזוג מערב ראש השנה רמזו שאולי יבואו ליום הכיפורים. בשלב זה העניין התחיל להעיק כי לא התכוונו ללכת ביום הכיפורים, 
שהרי חילונים גמורים אנחנו. די קיווינו שיעבור להם החשק או יצוץ להם משהו אחר, אבל הבטחנו להם שאם ירצו ללכת נבוא איתם. אחר הצהריים
הם טלפנו והודיעו שיפגשו אותנו בבית הכנסת. החלפנו בגדים ויצאנו לבית הכנסת ל"כל נדרי".
מסקנה: אסור להתחבר עם גויים,  בסוף הם עוד יחזירו אתכם בתשובה...