החיים זה לא פיקניק

בכל שנה בסוכות מתקיים בסינמטק פסטיבל אייקון שעניינו מדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. השנה הייתה לפסטיבל סיבה כפולה לחגיגה: ראשית: בת מצווה – פסטיבל אייקון מתקיים זו השנה ה-12.  שנית וחשוב יותר: השנה פקדתי לראשונה את האירוע.
בעוד שלספרי פנטזיה לא הצלחתי להתחבר ואפילו את הארי פוטר לא קראתי, למדע הבדיוני תמיד רחשתי חיבה. בערך בגיל 20
קראתי את כל הספרים של אסימוב שתורגמו לעברית, צפיתי כמהופנטת במסע בין כוכבים: הדור הבא ובבילון 5  והתנזרתי מאופרות סבון,
שעשועונים (חוץ מאלה שהנחה ארז טל)  ותוכניות אירוח.

כשהצצתי בתכנים של פסטיבל אייקון השנה היו דברים שלא משכו אותי (משחקי תפקידים ולוח; הקרנות רצופות מצאת החמה עד צאת הנשמה
של סדרות שכבר ראיתי), אבל הרבה הרצאות נשמעו לי מעניינות. לצערי, בשל עניינים פעוטים כמו עבודה נבצר ממני להגיע להרצאות, ובשל זוטות
כמו שעות שינה לא יכולתי להשתתף בהקרנות פעילות (מה זה להתחיל הקרנה של רוקי באחת ורבע בלילה? לא כולנו ערפדים, אתם יודעים).
לכן הסתפקתי בצפייה בסרט החובבים "מה זה השטויות האלה באפי ציידת הערפדים" ובהקרנה של בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל, ששיר אחד ממנו תרגמתי אי שם בקיץ.

כמו שכבר כתבתי בעבר, היה לי בור בהשכלה בדמות באפי ואנג'ל ובשנה האחרונה סגרתי אותו. צפיתי בכל הפרקים, קראתי את כל סיכומי הפרקים במסך המפוצל והכנתי מזבח קטן לג'וס וידון. טוב, את זה לא באמת עשיתי. עליתם עליי. בכל מקרה, אם בשנים קודמות התכנים של באפי
לא דיברו אליי, השנה הם לא רק דיברו אלא גם שרו דואט ועשו נעים בגב.
מיד כשהגענו למקום החלטתי לאמץ את הגיקית שבי עד הסוף. לאחר לבטים קצרים (אני: לא יודעת.... אחותי: את יודעת שאת רוצה. אני: נכון. טוב) הפקרתי את פניי בידיה של מאפרת שסידרה לי איפור עתידני לעין ולחלק מובחר מהמצח. מצוידת במראה המתאים ובמצב רוח טוב נכנסתי לאולם.

סרט החובבים "מה זה השטויות האלה באפי ציידת הערפדים" היה מצחיק ומקסים בחובבנות שלו, והכי חשוב: ממנו למדתי שגם עירית לינור,
שלי יחימוביץ' ויונית לוי הן חובבות באפי. יונית המדהימה זוכרת דיאלוגים שלמים בעל-פה!  הקרנת בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל נתנה לי
תחושה חזקה של קהילה. היה מעלף ומאלף לראות איך אולם שלם מכיר בעל פה שירים, דיאלוגים ושורות מחץ מתוך סרט באורך 45 דקות
שלא הוקרן בשום ערוץ טלוויזיה. אם למישהו היה ספק שהעתיד הוא האינטרנט אני חושבת שהפרויקט הזה הוכיח את הנקודה.
בין לבין הסתובבנו בחוץ. הופתעתי לראות שיש ממש הרבה בנות בקטע. משום מה סברתי שהעיסוק במד"ב ופנטזיה מאפיין בנים. מה שכן,
בכל הנוגע לסטריאוטיפ של הבחור הגיק חובב המד"ב עליי להודות שהוא תקף. ראיתי המון בנים שנראים כולם כאילו נלקחו מסט משתתפי
"היפה והחנון" לפני המהפך, כולל מחלפות שיער מוזנחות, שיער פנים שיצא משליטה, בגדים שחורים ומרושלים וריח גוף דומיננטי ומודגש.
ומה אתם יודעים? אחד מלובשי השחורים שראיתי ברחבה באמת היה ממשתתפי "היפה והחנון". רבותיי, ראיתי סלג.
בשנה הבאה אני מקווה לזכור לפני סוכות ולהתארגן בהתאם כדי לשמוע כמה הרצאות ולספוג יותר אווירה.