אתמול ביקרתי בבית הוורד, שם נמצאים משרדי ערוץ 10, כדי להשתתף במפגש בלוגרים עם הפיינליסטים של "היפה והחנון". כשבוע לפני המפגש ביקשו מאיתנו לציין זוג אחד מלבד שישיית הגמר שנרצה לפגוש. היות שלא ראיתי כמעט אף פרק ולא הכרתי בשם אף אחד מהמתמודדים מלבד שחר התקשיתי לבחור. בסוף ביקשתי שיקמבנו את שפרה וצבר. אותי זה מאוד שעשע, אני חושדת שהמארגנים היו הרבה פחות מבודחים.
שאר הבלוגרים היו יותר ממושמעים ממני והם בחרו ברוב קולות את יואב ודניאל. ובכן, הצטיידתי בארשת של עיתונאית חוקרת, מצלמה, דפים
וכלי כתיבה ונכנסתי לחדר הישיבות.
כשהמשתתפים נכנסו לחדר הנוכחים קיבלו את פניהם בתשואות והתחילו לצלם אותם. השישה (רוקסן ואיציק איחרו) התמסרו בסבלנות להבזקי הפלאשים. בהמשך הם התיישבו על כיסאות המזכירה הלואו-טקיים שהוצבו בשורה מתחת למסך גדול שעליו הוקרן בלופ כל הערב שיר הנושא של התוכנית, והמסיבה התחילה. לאורך כל האירוע הבלוגרים צילמו את המשתתפים מכל זווית אפשרית. החבר'ה נראו אדישים לעניין והתעלמו בגבורה מהבהייה המרוכזת בהם. ברגעים מסוימים הם הזכירו לי אריות אדישים בספארי. כולם מצלמים אותם, אבל הם מתפרקדים בעצלות ומפהקים בשמש. אני עצמי הייתי מצוידת באחת המצלמות הכי טובות במקום. בעוד שבלוגרים אחרים הסתפקו במצלמות אוטומטיות קטנות ושטוחות אני באתי עם מצלמה אימתנית שקניתי בסוף קורס הצילום שעשיתי לפני כשנה וחצי. החדר לא היה מואר מספיק, ולכן נאלצתי להשאיר את התריס פתוח הרבה מדי זמן כדי לא להשתמש בפלאש (הפלאש הורס את התמונות ומשטיח אותן, לימדו אותי). התוצאה היא שצילמתי המון תמונות וב-80 אחוז מהן יש תנועה, מה שמחרב אותן לגמרי. קיצורו של דבר, עשיתי קורס צילום וקניתי מצלמה פצצה ובכל זאת יצאו לי תמונות מעפנות, בדיוק כמו שיצאו לי לפני כן.
עושה רושם שהתרומה העיקרית של הקורס היא שאני יודעת לתרץ במונחים מקצועיים למה התמונות שאני מצלמת גרועות.
השלב הבא באירוע היה שאלות שהפנו הבלוגרים למשתתפים. השאלות לא היו חתרניות במיוחד או בלתי צפויות וגם התשובות נשמעו לעוסות משהו, אז לא כל כך הקשבתי, אבל אני חייבת לציין את הסבלנות הרבה של המתמודדים. אם הם שנאו אותנו וחשבו שהשאלות שלנו מפגרות ורק חיכו לעזוב את המקום ולעשות משהו יותר מעניין – הם לא הראו את זה. הם היו מאוד נחמדים ומשתפי פעולה. במשך רוב המפגש הסתכלתי עליהם ובחנתי אותם. באופן מוזר, כשהם לא בטלוויזיה אלא פנים אל פנים הם נראים הרבה יותר רגילים. כשצפיתי בהם במסגרת התוכנית התרשמתי שהבנות
מאוד יפות אבל אהבלות ושהבנים הם חצי עב"מים. במציאות הבנות נראו הרבה פחות זוהרות ודי דמו לבחורות רגילות, וכשהן דיברו וענו לשאלות הן דיברו לעניין ואמרו דברי טעם. גם הבנים נראו לי הרבה יותר רגילים, פתוחים ותקשורתיים ופחות גיקים ממה שהצטיירו.
שחר, למשל, שעד היום ראיתי בו בעיקר זוג משקפיים מהלך, התגלה כאדם מאוד מצחיק עם הברקות, שליפות מהירות ופאנצ'ים מעולים. האחרונה שהגיעה למפגש הייתה רוקסן. היא נראתה זוהרת יותר מכולן, פיזרה חיוכים לכל הכיוונים כמו מועמדת לנשיאות והתנהגה כאילו כבר זכתה בתחרות. הדבר שכולם נורא רצו לדעת הוא אם היא ונמרוד עוד ביחד. רוקסן סיפרה שהם היו יחד ארבעה חודשים ונפרדו, אבל שהם עדיין ידידים טובים (ברור). אנחת אכזבה רמה נשמעה מכל עבר. גם רוקסן סיפקה לי הפתעה. היא הרי נודעת כמחרבת השפה העברית, והנה במפגש דיברה בלי שגיאות בכלל. היא הסבירה לנו שבתקופת הצילומים היא בדיוק חזרה משהות ארוכה בחו"ל ולא הייתה מאופסת על העברית. מאז סיום הצילומים עברו כשבעה חודשים והעברית שלה השתפרה פלאים. בקיצור, ילדים, אל תאמינו לכל מה שאתם רואים בטלוויזיה.
***
הנה כמה מהתמונות הפחות גרועות שצילמתי.
1. רעות, גאל, יואב, דניאל ונמרוד בסבבה שלהם, ושחר מספר על הדג הגדול שתפס בשבת 
2. איציק ורוקסן איחרו ולכן יושבים בצד. ניסיונותיי לצלם את רוקסן בלי שתשים לב עולים בתוהו 
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
