החיים זה לא פיקניק

הנה הסתיים לו קורס הספרדית למתחילים ואני שמחה לבשר שאחרי הקיטורים על אי הצלחה ובעיות זיכרון נכנסתי לתלם והשתלטתי על העניינים. שעות של שינון פעלים והכנת שיעורים זיכו אותי במבטי בוז ובקריאות "חרשנית" מצד שותפיי לכיתה, אבל גם העניקו לי יתרון על פני רובם (בעיקר על פני 50 האחוזים שנשרו בדרך). בערך בשיעור 10 האסימון נפל לי, החלקים הסתדרו במקום וזכיתי ביכולת לבנות משפטים.
לדוגמה: באחד השיעורים המורה שאלה משהו ואמרתי בעברית שיש לי מה להגיד בנושא, אבל אני לא יכולה בספרדית כי אין לי אוצר מילים מתאים. הפעם, בשיעור האחרון, שוב אמרתי לה את זה בתגובה לשאלה "מה חדש השבוע", אבל הפעם יכולתי להגיד הכול בספרדית! אז מי אומר שלא למדתי כלום?
בכל אופן, לשיעור האחרון היינו צריכים להכין משהו קטן (משחק, הרצאה, שיר, סיפור) ולהציג בפני הכיתה כפרויקט מסכם. כמו שחזיתי מבעוד מועד, גם כאלה שלא נשרו במהלך הקורס חטפו רגליים קרות והדירו את רגליהם מהשיעור האחרון לנוכח האתגר, וכך נשארנו חמישה בלבד: אני ודודי, בני זוג שהיא החרשנית והידענית שביניהם וכולה היסוס וחוסר ביטחון עצמי, והוא עדיין לא יודע כמעט כלום אבל יושב בארשת פנים של מלך הכיתה; והחמישית בחבורה - בחורה שידעה ספרדית עוד לפני הקורס ובכלל לא הייתה צריכה להיות בו, אלא במתקדמים, שכן היא קוראת במהירות ומדברת בחופשיות ויש לה אוצר מילים רחב פי 149 מאשר לנו.
לצורך הפרויקט המסכם החלטתי להכין ניסוי פיזיקלי קטן ופשוט. תיארתי את שלבי הניסוי בספרדית ובגלל שהיו לי בידיים עצמים (נר, כוס, צלחת) היה קל להבין מה קורה גם אם המילים לא מוכרות (עיקרו של הניסוי למי שמתעניין: שמים מעט מים בצלחת, מציבים נר על הצלחת, מדליקים אותו ושמים מעל הנר הבוער כוס הפוכה. המים עולים מהצלחת אל תוך הכוס ההפוכה ונשארים בה). עשיתי ניסויים בבית כדי לוודא שזה אכן עובד,  כתבתי את שלבי הניסוי בעברית, תרגמתי לספרדית, כתבתי בכתב ברור על כרטיסיות ושיננתי כמיטב יכולתי.
ביום המיועד יצא שהייתי ראשונה (ודווקא רציתי להיות אחרונה) וכולם התפעלו מאוד. משם הכול התדרדר.
דוד שלי היה השני בתור והוא הקריא חיבור בנושא "למה החלטתי ללמוד ספרדית". זה לא היה מעניין במיוחד או מלא מעוף ויצירתיות, אבל אי אפשר שלא להעריך את הזמן והמאמצים שהוא השקיע לקראת השיעור בכתיבה ותרגום.
בני הזוג הסתפקו בלהדפיס כמה דפים מהוויקיפדיה בספרדית. היא הקריאה מידע על סדרת טלוויזיה כלשהי. לא הבנתי כלום כי היא קראה מהר ובשקט ומלמלה לעצמה וגם כי הטקסט לא היה קשור לאוצר המילים או לזמנים שלמדנו. בנוסף, קל יותר להבין חומר כתוב מאשר בעל-פה. אם היא הייתה מכינה עותקים גם לנו זה היה מובן יותר.  הוא הקריא את הערך על מכבי ת"א ואפילו לא טרח להתאמן על הקריאה לפני השיעור ולכן הקריאה שלו היתה מגומגמת ומקוטעת. אחרונה היתה הבחורה שכבר יודעת ספרדית. ציפיתי שהיא תפציץ באיזה שיר מאחת הטלנובלות שהיא מכורה להן. להפתעתי היא לא הכינה שום דבר. כלום. מאומה. נאדה. גורנישט.
יצאתי מהכיתה בלי שום תחושה חגיגית של סיום. השיעור הזה הזכיר לי את משלוחי המנות בפורים. אני תמיד הבאתי משלוח מנות מושקע ומקושט ותמיד תמיד תמיד קיבלתי בהגרלה משהו עלוב שנקנה בשופרסל ב-10 שקלים כדי לצאת ידי חובה בלי להשקיע שום מחשבה או תשומת לב לא בתוכן ולא באריזה. גם במשלוח המנות וגם בשיעור האחרון היו עוגיות מתוקות ומלוחות, אבל אני הרגשתי רק את טעמה המר של האכזבה.