החיים זה לא פיקניק

שורשיו של חג המולד עתיקים בהרבה משנת 0 המיוחסת ללידת ישו. באלף השני לפני הספירה שהתה השמש בקבוצת גדי ביום הקצר בשנה.
כיום יום זה מצוין לפי הלוח הגרגוריאני ב-21.12, אך בעבר צוין היום הקצר בשנה ב-25.12. ביום זה, שמכונה היפוך החורף, נמצאת השמש
במצבה "החלש" ביותר: היא מאירה במשך מספר השעות המועט ביותר. מיום זה והלאה נראה שהשמש מתחזקת וכובשת חזרה את מקומה בשמים. שעות האפלה מתקצרות ושעות האור מתארכות.  האנשים שחיו באותם ימים היו תלויים מאוד בשמש. היא האירה להם, חיממה אותם, הראתה להם את השעה והצמיחה את יבוליהם.  לא פלא שבתרבויות רבות סגדו לשמש. ביום היפוך החורף היה נהוג לציין את התאוששותה של השמש ואת התגברותה על השפל  שהייתה נתונה בו  בחגיגות והילולות.
זהו המקור לחגיגות הסטורנליה של הרומאים הקדמונים, שכן סטורן, אל החקלאות הרומי, זוהה עם קבוצת גדי. חגיגות הסטורנליה החלו ב-17.12, נמשכו שבעה ימים, והסתיימו ביום היפוך החורף. בחג זה החליפו הרומאים מתנות והיה נהוג היפוך תפקידים בין האדונים לעבדים. הרומאים ראו בלידה מחדש של השמש את תחילת השנה החדשה. באופן מסורתי התחילה השנה החדשה באביב (החודש העברי הראשון,  למשל, הוא ניסן),
אך יוליוס קיסר ביסס את הלוח שלו על שנה שמתחילה בינואר, עם לידת השמש.
כשהנצרות החלה להתפשט התעורר רצון להעלים את המנהגים הפגאניים ולהחיל במקומם מנהגים נוצריים. במקום להילחם מלחמה אבודה בפולחנים הפגאניים המושרשים לקחו את החגיגות הנהוגות והמוכרות, יצקו אליהן תוכן נוצרי, וקראו לחג בשם חדש. כמו שאפשר לראות, המאפיין החשוב של החג, המתנות, נשמר בקנאות עד עצם היום הזה. וסביר שאורות חג המולד מסמלים את התחזקות השמש ואת ניצחון האור על החושך.
ופה המקום להזכיר את חנוכה, שגם הוא עוסק בניצחון האור על החושך וחל ממש באותה תקופה. ייתכן שגם מקורו של חג החנוכה באותם פסטיבלים קדומים וכי המועד שלו, בסמיכות לסטורנליה, אינו מקרי. יש הרואים בשמונת הנרות שמדליקים בימי החג סמל לכדור הארץ,  חמשת כוכבי הלכת שהיו מוכרים עד המאה ה-18 ושני המאורות: השמש והירח. המקור לחגים רבים הוא בטבע, ובהמשך נוצקות לחג משמעויות סמליות נוספות.
אז כשתדליקו חנוכייה ותשירו "באנו חושך לגרש" ו"סורה חושך" זכרו גם את השמש ואת הימים שמתחילים להתארך ממש עכשיו.