החיים זה לא פיקניק

בעוד כשבוע תעלה בהוט העונה השביעית של "24", כשלושה ימים לאחר השידור בארצות הברית. אין ספק שזה שיפור תהומי בהשוואה לימים
שבהם חיכינו שלוש שנים ויותר לעונה חדשה. אתמול שודר פרק כפול ששמו "גאולה" והוא מקשר בין העונה השישית לשביעית.
ובכן, מתברר שג'ק מאס באמריקה המרושעת והחליט לצאת לנופש, לנוח, לנקות את הראש ולהתאוורר קצת. ואיפה הוא בוחר לעשות את זה?
לא בקאריביים. לא באוסטרליה. בפאקינג אפריקה. מי הולך לנפוש באפריקה? ועוד במדינה פיקטיבית ששמה סנגלה! איזה דבר טוב יכול בדיוק
לצאת מצעד כזה?
בסנגלה העניינים סבוכים. יש אדם אכזר ששמו ג'ומה שקונה נשק משוכלל מהאמריקאים ומגייס לו צבא של ילדים בני 10
(אם בלגייס הכוונה  לחטוף אותם ולהכריח אותם להילחם בשבילו) וכל זה כדי לבצע הפיכה.
בארצות הברית אין ממש זמן לזוטות כמו רצח עם ממשמש ובא כי בדיוק עסוקים שם בחילופי שלטון. אחרי שיוצרי "24" חזו כבר לפני שתי קדנציות נשיא שחור בבית הלבן, הפעם הם מקדימים את זמנם ומציגים נשיאה נבחרת שמושבעת לתפקיד.
הצלע השלישית היא פרנק טרמל (גיל בלוז שהיה בילי ב"אלי מקביל" ואף שהשתנה מאוד בחזותו זיהיתי אותו מיד) שמחפש את ג'ק כדי להגיש לו מסמכי זימון לוועדת חקירה שרוצה לשמוע את גרסתו לעינויים שנטל בהם חלק.
"גאולה" נראית כפרק ארוך ושגרתי של 24. מה שנראה חדשני ומהפכני לפני שש שנים הוא עכשיו מעייף. מי זוכר שפעם התרגשנו מהמסך החצוי? לא ממש אכפת לי מהסנגלים שטובחים זה בזה, יש לי מלחמה קרובה הרבה יותר. התככים בממשל הם כבר דבר שבשגרה ב-24, וזה שג'ק לבדו מצליח להרוג בעזרת קשית ופיתה יבשה 80 חיילים כל כך מופרך שאין לי כוח אפילו להתעצבן על התסריטאים.
כשג'ק נתפס בסוף ומקבל את מנת העינויים שלו יש לי דז'ה-וו לכל הפעמים הקודמות שזה קרה לו. כי בואו נודה בזה, ג'ק הוא די מוגבל.
הוא לא מסוגל לדבר עם אחרים אלא בצעקות ובלחישות. את טווח הדציבלים הרגיל כנראה גנבו לו כשלא שם לב; הוא לא בנוי למערכות יחסים
וכל כישוריו מתמצים בלהרוג רעים ולספוג בגבורה עינויים.
באין קלואי אובריאן שתספק הפוגה קומית ושעליה יוכל ג'ק לצעוק את השורה האהובה Damn it, chloe! אני נאלצת להסתפק ב-Damn it פושר שמופנה למישהו אחר ובפרק כפול לא מאוד מעניין ולא מותח כלל.
איפה הימים שבהם הדביקה אותי 24 לכורסה בלב הולם? כנראה חלפו לבלי שוב כמו כספי קרן ההשתלמות שלי.