החיים זה לא פיקניק

 הבוקר התעוררתי ליום מקסים. שמיים כחולים צלולים, שמש זורחת, מזג אוויר נעים. ואז זה הכה בי. כבר סוף ינואר ולא הייתה לנו אפילו מערכת חורף אחת. בכל שנה לקראת סוף דצמבר או תחילת ינואר יש איזו חזית קרה או שקע מטורקיה שמצניח את הטמפרטורות ומוריד גשמים שוצפים בכל הארץ ושלגים בחרמון. השנה, למיטב זיכרוני, לא ירד שלג וחוץ מגשמים מקומיים זכינו בחורף צחיח.
הסתכלתי בתחזית ב-YNET וראיתי שהיום תחול עלייה ניכרת בטמפרטורות וביום שישי יהיה אביך. אביך? אובך יש באביב, באפריל, לא בינואר.
האם זה אומר שהחורף כבר נגמר? אחת מההשפעות של ההתחממות הגלובלית באזור שלנו היא שהקיץ מתארך והחורף מתקצר. 
פעם האביב היה מתחיל באפריל, כיום הוא מתחיל בפברואר, וזה רע ומדאיג מאוד. הכינרת נמצאת 5.58 מטרים מתחת לקו האדום העליון ואני לא רואה איך המים יספיקו לתשעה-עשרה חודשים. חודשיים של חורף שחון לא מספיקים למלא את מאגרי המים למשך עשרה חודשים חמים למדינה שלמה. אבל אני לא שומעת שמישהו מדבר על זה. אני לא רואה שמחפשים פתרונות. כולם היו עסוקים במשך שלושה שבועות במבצע בעזה ועכשיו יהיו עסוקים עוד שלושה שבועות בבחירות ואז בהרכבת ממשלה ואז בשחיתות חדשה או בפרשייה כלשהי או בעוד הקזת דם הדדית עם הפלסטינים.
עם כל הכבוד לתשדירים היפים והמושקעים לחיסכון במים, צריך לנקוט צעד שיספק מים בפועל, כי החיסכון לבדו חסר תועלת ואינו ממלא את המאגרים המדולדלים וכמו שזה נראה, האקלים כבר השתנה והבצורות רק יחמירו.