החיים זה לא פיקניק

כבר הצבעתי לא מעט פעמים ובכל זאת תחושה חגיגית משהו אופפת אותי כשאני מצטיידת בתעודת זהות והולכת לקלפי להשפיע, כלומר להצביע. החגיגיות עוזבת אותי מיד כשאני מגיעה לבית הספר שבו ההצבעה מתקיימת. קודם כל אני מביטה במסדרונות ובחצר ונזכרת איך פעם הייתי מבלה במקום דומה שעות רבות ביום וכמה שנאתי כל רגע. אחר כך אני רואה את הטורים של האזרחים הממתינים בצפיפות, כיתה ליד כיתה. איכשהו, המראה של בית הספר, שכמו קפא בזמן, ושל האנשים שעומדים בתור מפיג מיד כל תחושה חגיגית שפיעמה בי. לפתע הכול שוב נראה די לבנטיני.
בניגוד לבחירות המקומיות דלות ההצבעה, דווקא הפעם הגיעו הרבה אנשים ונאלצתי לחכות בתור לפחות רבע שעה, להערכתי.
התהליך הדמוקרטי עצמו היה קצר מאוד ומהיר ועירב פרגוד, פתק אחד, מעטפה אחת ואת אצבעותיי הנחושות.
כששלשלתי את המעטפה לתיבה השתהיתי קצת ועיכבתי את פרידתה מאצבעותיי כדי לתת לצלמים זמן ללכוד את הרגע הדמוקרטי במיטבו. אך הגם שחיפשתי בקדחתנות סביבי לא הצלחתי למצוא צלם שאוכל לחייך אליו בחושניות. מוזר. ראיתי בואי-נט בעמוד הראשון תמונות של ארבעה אנשים מצביעים וחשבתי שזה הנוהל בכל הקלפיות: לצלם את הבוחרים משלשלים מעטפה.
לאחר מכן יצאתי עם אחותי מקפסולת הזמן הקרויה בית ספר והלכנו יחד הביתה. כשלושה מטרים מהיציאה עמד נער בדוכן של ש"ס. "קחו פתק," הוא צעק אלינו. פחחח.... נחרתי בבוז. ממש. ואחותי אמרה: "מאוחר מדי." "למה?" שאל הנער. אני חשבתי שהוא שואל למה אני מזלזלת בש"ס ולא עניתי לו. איך אפשר להסביר את עומק התיעוב שלי כלפי ש"ס במשפט אחד? אחותי סברה שהשאלה הופנתה אליה וענתה לו שכבר הצבענו. "מה הצבעתן?" הוא שאל, ואחותי ואני הוכחנו שיש בינינו בכל זאת כמה נקודות דמיון ואמרנו יחד: "*ליברמן! רק ליברמן!" ואני הוספתי בקול שהיה מעורב בו שיעול: רק ליברמן מבין ערבים! "לא, טיפשה," גערה בי אחותי וגלגלה עיניים. "רק ליברמן מבין ערבית. מה את, גזענית?"
בהמשך הדרך הביתה ניסיתי לשחזר בזיכרוני את המנצחים בבחירות בשנים עברו. אני זוכרת מי זכה מ-1992 עד 2006.
דווקא מי ניצח בבחירות הקודמות, ב-2006, לא הצלחתי לזכור. אני בכלל לא זוכרת שאולמרט התמודד. מה זה אומר עליי? מה זה אומר עליו?
אחותי ניסתה להיזכר מתי היה ראש ממשלה שכיהן ארבע שנים מלאות. גם פה הזיכרון שלי כשל.  לא חוכמה.
כל הפוליטיקאים יודעים שהזיכרון של הציבור קצר. על זה הם הרי מסתמכים, לא?

* למען הסר ספק: אני לא יודעת מה אחותי הצביעה, אבל אני בהחלט לא הצבעתי לליברמן.