החיים זה לא פיקניק

השבוע סיימתי לצפות ב-12 פרקי העונה הראשונה של "דם אמיתי", סדרת הערפדים המדוברת של אלן בול. את הצפייה שלי בסדרה אפשר לחלק לשניים: עד פרק 6 ומפרק 6. אחרי הפרק הראשון סברתי שמדובר בסדרה שהערפדים משמשים לה רק תפאורה ותירוץ כדי לשלב כמה שיותר סצנות סקס פורנוגרפיות, קללות, ודיאלוגים במבטא דרומי כבד. עד פרק 6 דשדשתי לי בעצלתיים וראיתי פרק בשבוע. את ששת הפרקים האחרונים ראיתי ביומיים.
אני חושבת שהמכשול העיקרי שעמד בדרכי והפריע לי להתחבר לסדרה הוא שציפיתי לראות את הערפדים של סאנידייל ואת חוקי היקום של "באפי", אבל "דם" אינה "באפי" ואינה קרובה לה ברוחה. ברגע שהפנמתי את זה יכולתי ליהנות, אבל זה לקח לי זמן, וממש לא באשמתי, כמו שתראו מיד.
גיבורת "דם" היא סוקי סטקהאוס, בחורה נמוכה, רזה ובלונדינית מחומצנת בעלת כוח על טבעי: יכולת לשמוע מחשבות. העזר כנגדה הוא ביל קומפטון, ערפד כבן 150, חיוור פנים, כהה שיער, בעל מבט מיוסר שמאובזר בשתי הבעות פנים. תוך חצי פרק בערך השניים מתאהבים ומחליפים נוזלים מהסוג האדמדם. עכשיו ברצינות, מישהו יכול להאשים אותי על שחשבתי שהגעתי לסאנידייל?

העיירה הציורית
כאמור, אין יותר מדי דמיון בין בון טמפ לסאנידייל ובין "דם" ל"באפי", שבול טען בריאיון שכלל לא צפה בה. ראשית, בסאנידייל מכחישים ומדחיקים את דבר קיומם של ערפדים, אנשי זאב, שדים ושאר ירקות. לכאורה זו עיירה שלווה ושטופת שמש ששום דבר מוזר לא קורה בה לעולם לאף אחד. בפועל, העיירה יושבת על פי השאול ודברים על-טבעיים לא מפסיקים להתרחש בה.
בבון טמפ, לעומת זאת, הכול באמת רגיל למדי ונטול כמעט לחלוטין אירועים על-טבעיים. סוקי היא, כאמור, קוראת מחשבות, וחוץ מזה יש בעיירה ערפדים. יום אחד קיבלו הערפדים החלטה, יצאו מהארון, תפסו מצלמה ומיקרופון ואמרו: הננו כאן! מאותו רגע הם חלק מהמציאות. אפשר להיתקל בהם במכולת או בפאב, אפשר לפחד מהם או להימשך אליהם, אבל דבר קיומם הוא עובדה מוגמרת וחלק מהמציאות. הם לא נתפסים כיצורי פנטזיה אלא כעוד קבוצה באוכלוסייה.

למה לי פוליטיקה עכשיו?
הסיבה ליציאתם של הערפדים מחושך לאור היא פיתוח (יפני, כמו כל הדברים הטובים) של דם סינתטי (להשיג בטעמים A, B, AB ו-O) שגומל אותם מהתלות בצוואריהם של בני האדם ומהצורך לנשנש אותם. בהינתן מקור תזונה חלופי הערפדים כבר לא מסוכנים לציבור ואינם צריכים להתחבא. להפך, כעת הם רואים בעצמם מיעוט בקרב האומה האמריקאית ודורשים שוויון זכויות. למשל, את הזכות להחזיק רכוש ולהינשא. כך הופכת שאלת הערפדים מעל-טבעית לפוליטית. משעשע לראות את הדיונים בתוכניות הבוקר (הכומר שמתווכח עם הערפדה אבל לא מדבר אליה ישירות כי אמונתו שוללת את קיומה) ומעלה חיוך לשמוע את המונח הפוליטיקלי קורקט "ערפד-אמריקאי".

אחדים מחבריי הטובים ביותר הם ערפדים
הבדל נוסף הוא בדמות הערפד. בבאפי החלוקה די ברורה. בגדול, כל הערפדים רעים כי הם שדים בלי נשמה וכל בני האדם טובים, תמימים וזקוקים להגנת הקוטלת. אם כבר יש ערפד טוב, מדובר בתופעה שדורשת הסבר: או שצוענים קיללו אותו והחזירו לו את הנשמה או שיחידת קומנדו דחפה לו שבב משבית-תוקפנות לראש.
ב"דם" שום דבר לא חד משמעי. יש ערפדים מסוכנים וצמאי דם וכאלה שלא. יש אנשים טובים ורעים, כאלה שמקבלים את הערפדים וכאלה שמתנכלים להם, ויש בחורות שברגע שהן שוכבות עם ערפד כבר לא רוצות יותר אף אחד. לערפדים יש בר משלהם וסקס עם ערפדים הוא פעילות מקובלת בקרב מי שמכונות כגנאי "אוהבות ניבים". בנוסף, כשאומרים על בחורה שהיא מוכרת את גופה, בבון טמפ זה יכול להיות לגמרי פשוטו כמשמעו. ערפדים שלא אוהבים את הטעם של התחליף הסינתטי מוכנים לשלם אלף דולר למי שיסכים להזין אותם. ויש גם אינטרסים מהצד השני. תחשבו למשל שאתם צריכים לכתוב עבודה על מלחמת האזרחים. איזה מגניב זה חבר ערפד שחי בתקופה ההיא ויכול לספק לכם תובנות מכלי ראשון על התקופה?

סקס, סמים ועוד סמים
נועז ככל שיהיה הסקס ב"באפי", ועם כל הכבוד למטפורת הקסמים-סמים של וילו, "דם אמיתי"  משודרת ב-HBO וככזו מרשה לעצמה להציג המון סצנות סקס גדושות התנשפויות על גבול הפורנו ממש. גם בגזרת הסמים שמח במיוחד בבון טמפ. אפשר להסתפק בסמים המוכרים, אבל מביני דבר ימצאו את הדרך אל לפאייט המהמם וישיגו ממנו דם ערפדים. ב"דם אמיתי" הערפדים חומדים את דמם של בני האדם, אבל בני האדם לא פראיירים. הם גילו שדם הערפד הוא סם חזק שמספק טריפים עזים במיוחד. אלה וגם אלה ירחיקו לכת כדי להשיג את מבוקשם.

מבנה הפרק
מבנה הפרק ב"באפי" הוא כזה שעניין נקודתי כלשהו נפתר בסוף הפרק ובנוסף יש עלילה עונתית רחבה יותר שסופה באפוקליפסה זו או אחרת. ב"דם" יש עלילה עונתית שעניינה השאלה מי רוצח את נשות בון טמפ, אבל פרקים שלמים עוברים בלי שום התייחסות לכך. חוץ מזה יש עלילות קטנות יותר שמערבות את דמויות המשנה, ובדרך כלל האירוע המשמעותי בפרק יקרה בדיוק כשהוא מסתיים. זה די מעצבן וגרם לכך שאת ששת הפרקים האחרונים ראיתי בזה אחר זה כג'אנקית.

הומור
יתרונה הגדול של באפי בהומור ובשנינות ששזורים לאורך כל פרקיה. "דם אמיתי" נטולת הומור כגווייה שכל הדם נמצץ ממנה. דמויותיה מרבות יותר לריב ולהתכתש במבטא דרומי מאשר להתלוצץ. אני איתרתי שתי סצנות הומוריסטיות בלבד. האחת מופיעה בפרק 11 ומפאת הדיבר "לא תספיילר" לא אומר עליה כלום מלבד שהיא כוללת היפוך מפתיע והומור שמזכירים לי יותר את הממזריות של ג'וס וידון מאשר את הכבדות של אלן בול. השנייה היא הדיאלוג הזה מפרק 2 בין סוקי לביל, שעל הנייר מצחיק יותר מאשר על המסך.

אתה יכול להפוך לעטלף?
לא. יש כאלו שיכולים לשנות צורה, אבל אני לא אחד מהם.
אתה יכול לרחף באוויר?
לא.
להפוך לבלתי נראה?
מצטער.
ובכן, ביל, אתה לא נראה לי ערפד מוצלח במיוחד.

מיתוסים
ספרות הערפדים, הסרטים וסדרות הטלוויזיה ביססו כמה מיתוסים שכולם יודעים על ערפדים. ידוע שערפדים לא משתקפים במראה ולא יכולים להצטלם, שום מבריח אותם בצרחות, אור שמש מעלה אותם בלהבות וכדי להרוג אותם יש לשפוך עליהם מים קדושים, לנעוץ בלבם יתד עץ או להתיז את ראשם.
הגל החדש של סדרות הערפדים נהנה לנפץ מיתוסים.  מיק סנט ג'ון, הערפד מ"שעות אפלות", מקדיש את הדקות הראשונות בסדרה כדי לסתור כמעט את כל מה שידענו על ערפדים.  גם אלן בול עושה את זה. ביקום של בון טמפ לערפדים אין בעיה עם שום, אור השמש אמנם לא טוב להם, אבל לא הורג אותם מיד ובטח לא מעלה אותם באש. והם משתקפים במראה. הם עצמם הקפידו לתחזק את המיתוס שלפיו הם לא משתקפים כדי שיוכלו להכחיש את ערפדיותם במקרה הצורך (הנה, רואה? אני משתקף במראה. זה סימן שאני לא ערפד. עכשיו את מוכנה סוף סוף להוריד את הצעיף ולתת לי לראות את נקודת החן החשודה על הצוואר שלך? יאמי!)

 לסיכום
כמו לאחר הצפייה בפרק הראשון, גם עכשיו אני מתקשה לנסח חוות דעת ברורה.
מצד אחד, מדובר בסדרה מושקעת שבבסיסה רעיון מקורי ומעניין. מצד שני, היא לא גדולה מהחיים, לא מגדירה מחדש את הז'אנר, לא מספקת תובנות חדשות ולא מייצרת אמירות חברתיות נוקבות. מצד שלישי, זאת בסך הכול סדרת טלוויזיה. לא צריך לצפות מכל יוצר להמציא מחדש את הגלגל. בסך הכול באנו ליהנות, לתת למוח להתאוורר אחרי יום עבודה ולשכוח קצת מקדחת הביבי-ציפי. ככזו, "דם אמיתי" בהחלט תזרים למסך שלכם דם חדש.
לסיום אזכיר את קמפיין יחסי הציבור של יס שבמסגרתו מושק בימים אלה המשקה הפיקטיבי "דם אמיתי"  בסניפי טיב טעם, במכונות אוטומטיות ובברים נבחרים. לא הצלחתי להבין אם בבר מקבלים משהו או שהברמן צוחק עליך שאתה גיק טיפש שנפל בפח שטמנו יס. הנה הפרטים: