החיים זה לא פיקניק

אחרי העבודה הלכתי לבקר חברה שלי. בדרך כלל כשאני באה אליה היא נותנת לי עוגיות גרנולה נורא טעימות. היום שאלתי אותה
איפה היא קונה אותן ובדרך אליה קניתי קופסה. משום מה, למרות שקניתי אותו סוג עוגיות, באותו מקום בדיוק – שלי הרבה פחות טעימות משלה.

בדרך חזרה ממנה הביתה יצאתי טיפה מאוחר מדי ולכן איחרתי לרכבת בשתי דקות. היא כמובן כבר לא חיכתה לי ונאלצתי להמתין 20 דקות לרכבת הבאה. רק כשאני רצה כל הדרך ומגיעה לרציף בזמן, קצרת נשימה כחולה סיסטיק פיברוזיס אחרי ריצת 5,000 מטר, אני מגלה שהרכבת מאחרת בכ-12 דקות זמן משוער, איתכם הסליחה. למה היא לא יכולה לאחר בתיאום איתי? גם לשידור של אבודים ב-22:00 איחרתי בכמה דקות.
אבל אותו לא הפסדתי בזכות שירות הסטארט אובר הגאוני והמבורך. חבל שאין סטארט אובר גם לרכבות.

גם אני בנביאים? חלפו רק שישה ימים מהפוסט הקודם שבו התמרמרתי בין השאר על הדרישה לתשלום על תוכניות ישנות של ערוץ 10 ב-VOD, והנה היום ראיתי שהעונה הראשונה של נאור ציון ניתנת בחינם. האם מדובר בצירוף מקרים מדהים? סביר להניח. האם זה מקרה קלאסי
של גרייט מיינדס ת'ינק אלייק? ייתכן. האם האח הגדול קורא את הגיגיי ומפיק לקחים? לא אתפלא.

דרוש רעיון: בעוד שבועיים הבלוג יחגוג שנה. כבר התחלתי לייגע את מוחי ולחשוב איזה ספיישל ארקח לכבוד המאורע. קראתי בבלוגים אקראיים שחגגו שנה ועוד לא מצאתי רעיון שתפס אותי. אז אם יש לכם רעיונות, זה הזמן. אם מישהו רוצה לכתוב שיר, להלחין אופרה, לצייר קומיקס –
שיודיע לי. אם מישהו רוצה לכתוב פוסט אורח שנושאו איך הבלוג הזה שינה את חייו – אני פתוחה להצעות. 

הנה מה שעשו אנשים יצירתיים שצמאים לתשומת לב תקשורתית ולא התקבלו לאף הפקת ריאליטי...