החיים זה לא פיקניק

1. השבוע הסתיימו שמונת הפרקים של תמרות עשן, סדרה ששבחים רבים הורעפו על צילומיה המרהיבים, דמויותיה והאווירה השורה על הכול. קראתי ראיון עם רני בלייר שבו הוא יצא נגד הדרמות הישראליות העכשוויות. לטענתו, הדרמה הישראלית בת זמננו עוסקת אך ורק בריאליזם. בכאן ועכשיו. אין חלומות, אין הזיות, אין ביטוי לתת מודע. בתמרות עשן דווקא שילבו גם חלומות והזיות, והדבר עודד את התחושה השונה שעלתה מהסדרה. תוסיפו לכך את השמות החריגים כמו צלם אנוש, בת קול ותולעת שמיר ואת הציטוטים מהתנ"ך ומיד תרגישו שלדברים יש משמעות נסתרת, וצריך לחפור ולרדת מתחת לאדמה כדי להבין הכול.
אני כצופה סמכתי על היוצרים שיובילו אותי במבוך העלילתי ונשאתי בגבורה את ההתקדמות האיטית של העלילה, את השתיקות הממושכות, את השמות המוזרים ואת השפם האימתני של צחי גראד. עכשיו אני מרגישה שעדיף היה לי להצטייד במעט יותר ספקנות. פרק 7 הסתיים במילים "שמש, אני חושבת שאני יודעת איך הם יצאו מפה. איך ולמה". לפיכך ציפיתי שפרק 8, האחרון, ייפתח בלהסביר לנו איך הם יצאו משם, לאן הם הלכו ולמה. אבל עד סוף הפרק לא קיבלנו תשובה לשאלות האלה. הפרק הסתיים בדיוק ברגע שהתחיל להיות מעניין. כדי לראות איך הכול נגמר נצטרך לחכות לעונה הבאה שאין לדעת מתי תסתיים הפקתה.
מאכזב אותי שהסיום של ההפקה הכי יקרה אי פעם בישראל היה כל כך זול. קליף האנגר הוא טריק תסריטאי נבזי שנועד להבטיח את חזרת הצופים לעונה הבאה או לפרק הבא. אני חושבת שלצופים של תמרות עשן, שכבר הוכיחו את מסירותם, מגיע יותר. לסיום קליף האנגרי אני מצפה מסדרות כמו 24 או אבודים, שתמציתן סחרחרת אירועים. "תמרות" מלכתחילה לא שיחקה לפי חוקי ז'אנר הפעולה ויוצריה היו צריכים לסמוך עלינו הצופים שנבוא לבקר גם בעונה הבאה ובינתיים לסגור לנו כמה קצוות ולענות על כמה שאלות.

2. לאחר שהסתיימה לה תמרות עשן עוברת משבצת השידור של יום ראשון בעשר לאכלס את העונה השנייה של הבורר. העונה הראשונה הסתיימה בהתנקשות בברוך אסולין ובצלילתו למי הבריכה. בעונה השנייה נחזה מן הסתם בהמשך הנד-נד של יהודה לוי, כלומר נדב, בין עולם הפשע לעולמם המסודר של העובדים הסוציאליים ואולי נזכה להכיר עוד אנשים ששם של איבר גוף מצוי בין שמם הפרטי לשם משפחתם.  הוט שיחקו אותה והעלו את שני הפרקים הראשונים של העונה השנייה ל-VOD כך שאפשר להקדים ולצפות בעוללות משפחת הפשע הציונית.

3. סדרה נוספת שחוזרת לעונה שנייה היא החברים של נאור (שבת, 22:30). אין לי הרבה מה להגיד על הסדרה כי לא ראיתי את העונה הראשונה, אבל היא עלתה לתודעתי בעקבות פעולות השיווק של ערוץ 10 שבמסגרתן נשלחה אליי החולצה הזאת. בפעם הקודמת, להזכירכם,  זו הייתה חלה שנועדה לעודד אותי לצפות בהישרדות 2. הפעם נבחרה חולצה קצרת שרוולים, שבניגוד לחלה לא תתייבש ולא תעלה עובש אלא תישאר איתי שנים רבות. אם יהיו לי נכדים אוכל להראות להם את החולצה ולהתגאות שהייתי חלק ממיעוט נבחר שזכה לקבל אותה. ואתם, אם תראו ברחוב מישהו שלובש את החולצה הזו, תדעו מיד שהוא בלוגר.