הקוראים הוותיקים ובעלי הזיכרון הטוב אולי זוכרים שהחגים האהובים עליי הם סוכות ושבועות. פסח אינו חביב עליי במיוחד מכמה סיבות: קודמים לו שבועות של ניקיון פינות נידחות בבית ומירוק תריסים בעונה הכי מטונפת בשנה (שיקום מי שניקה לפסח ואחרי יום או יומיים לא בא איזה אובך מאובק ומחה כל זכר לעבודה שלו). החג עצמו כולל כמות לא הגיונית של דברים שאסור לאכול ומצד שני דברים מתפוררים ומאתגרי מעיים שצריך לאכול, ועדיין לא ברור לי הקשר בין בצק אבותינו שלא החמיץ לאיסור לאכול קטניות ואורז ולדיאטה המיוחדת שגוזרים על פרות ארצנו החרוצות לקראת החג. לא נסחפנו קצת עם הפרשנות?
ליל הסדר עצמו הוא אירוע מטריח למדי. ראשית, הוא טומן בחובו התרועעות עם קרובי משפחה שלא נראו הרבה זמן ואחרי הסדר נזכרים בדיוק למה לא ראינו אותם כל הזמן הזה. שנית, אני שונאת לשיר לפני אנשים, והצורך לשיר בפורום של 4-5 אנשים, ועוד שירים מעצבנים ורפטטיביים כמו די דיינו מסב לי סבל רב. שלישית, הרבה מהטקסטים של ההגדה לא מדברים אליי וברבות השנים אני כבר זוכרת אותם ואין בהם כל חידוש. ספרים טובים אני קוראת פעם אחת. למה את ההגדה אני צריכה לקרוא כל שנה? אני מניחה שאם היו לי ילדים זה היה יותר מעניין אותי, בבחינת "והגדת לבנך", אבל כרגע די מיציתי.
באופן מסורתי ערכנו 90 אחוז מהסדרים בחיק המשפחה הגרעינית בלבד כי לאמא שלי יש אידיאולוגיה נוקשה למדי, שנובעת משנים של טיפוח ברוגז ועלבון פולני ומתקרבן, ומסתכמת בסירוב להתארח אצל אחרים. מאז שהוריי היגרו לחו"ל יצא לי להתארח בכל שנה במקום אחר, עם משתתפים שונים. סדרים אלה, עם אנשים רבים שלא הכרתי ועם מסורות משפחתיות חדשות, היו מהנים הרבה יותר מאלו שהכרתי מהבית.
בשנה שעברה אבא שלי בא לביקור והתארחנו אצל המשפחה של החבר של אחותי. סדר זה הניב פוסט מצוין ומומלץ. הוא מימיי הראשונים בבלוגייה, כשעוד לא ידעתי שאני אמורה לענות לתגובות שמשאירים לי ופשוט התעלמתי מהן.
השנה הגיע תור אמא שלי לבקר וחזרנו למתכונת המדכאת משהו של סדר מצומצם בד' אמותינו. אחי היקר והאהוב הודיע שיגיע בשמונה בערב, ובסוף כהרגלו בקודש וגם בחול איחר והגיע רק ברבע לתשע. אבל הוא פיצה על האיחור בכך שניהל ביד רמה ובזרוע נטויה את הסדר הכי מתוקתק ומצחיק שהייתי בו מימיי. מאחר שאבא שלי בחו"ל אחי הוא הגבר בבית ולראשונה בחייו נטל את הפיקוד על הכול: קידוש, הרמה והורדה של המצות, גילוי וכיסוי, חלוקת הקריאה (הוא עצמו קרא את הקטעים הארוכים והמשעממים במהירות ספרינט) ועשיית מצב רוח טוב. מכל שלב בהגדה הוא עשה סוג של הפעלה והצגה, ובשירים זייף בחן קול שני שנראה לי שהמציא באותו רגע. אחי הצליח לקחת ערב שהציפיות ממנו דלות ונתוני הפתיחה שלו נמוכים כדובי גל והפך אותו לסדר נזכר ביותר והמוצלח ביותר אי פעם. הנה תמונות שמנציחות את רגעי השיא של ערב המצות והמרורים.
מברך
מכין את האפיקומן
מסביר לנו על מכות מצרים
מקיז יין לכל אחת מהמכות
זו הזרוע הנטויה והמסוקסת שבאמצעותה הוא ניהל את העניינים
חג שמח!
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
