החיים זה לא פיקניק

היום משדרים בתחנות שונות של הרדיו האזורי עשר שעות של שירי שלמה ארצי. בפעם הקודמת שהיה מרתון כזה, נדמה לי לכבוד שנת ה-50 למדינה או יום הולדת 50 של שלמה, זה היה ברשת ג' ואני הקלטתי מהרדיו את כל השירים כולם באדיקות של מאמין שיעי. ברשת ג' שידרו אז את כל השירים, כולל כל מיני שירים נדירים ונשכחים וסיפקו לי שעות רבות של הנאה. הפעם שמתי את שלמה ברדיו שבטלוויזיה כי אין לי מערכת סטריאו ראויה למרבה הבושה. שלמה שר (לצערי, בביצועים חדשים שאני פחות אוהבת) ואני מטגנת בסבלנות פרוסות חצילים כדי להטביע אותן מאוחר יותר ברוטב עגבניות. זו מלאכה משעממת ושלמה עוזר לי להפיג את חוסר העניין שטמון בעבודה הרוטינית הזו. ביקשתי מסיזיפוס שיעזור לי בטיגונים, אבל הוא הביט בי בבוז ואמר שנראה לו יותר מעניין לגלגל אבן במעלה ההר ושהיא תתגלגל אחרי זה למטה. כך נשארתי לבדי במערכה ויכולתי לה.
התוצאה כרגע היא אני 1: חצילים 0.

אני מאוד אוהבת את שלמה ארצי. בעצם, הוא שר יותר שנים ממניין שנותיי כך שמבחינתי הוא תמיד היה קיים. כשהייתי ילדה לא הייתי מודעת אליו, אבל מימי חטיבת הביניים השירים שלו מלווים אותי וכשאני שומעת שיר שלו ברדיו הוא מחזיר אותי לתיכון, לצבא, לכרם, לאוניברסיטה – איפה שהייתי כששמעתי את השיר לראשונה. הרבה מהשירים שאני אוהבת הם לאו דווקא הלהיטים שנטחנו ברדיו, אלא שירים נחבאים מראשית הקריירה של ארצי או מאלבומים שכשלו. למשל: אל תשאל ילד, את אינך יודעת, אל הנירים האפורים, אני כבר מצטער, אבסורד, אומרים ישנה ארץ, אמא קטנה, אנאבל לי, אנחנו לא צריכים. וזה רק באות א'. יש שירים שאני אוהבת בהם רק את הפתיחה (סייסטה מקומית), יש שדווקא הסיום עושה לי את זה (שישה, תתארו לכם. אני יכולה לשמוע בלופ אינסופי את האקורדים המושלמים שמהדהדים בסוף בפסנתר). מיצירתו בשנים האחרונות אני אוהבת בעיקר את הבית שלך, פה ושם, שיר הקרבה, נצמדנו ושפויים, שהוא ארצי קלאסי במיטבו.

כנערה נאלצתי להגן על ארצי מפני אבי, שבעיניו הזמר הראוי היחיד הוא אלוויס "המלך" פרסלי. אינספור פעמים נאלצתי לשמוע את ה"בדיחה" הבאה: שמעתי ששלמה ארצי גמר להלחין את ספר הטלפונים של אזור 03 והוא עובר עכשיו ל-04. לי מעולם לא הפריעו שורות סתומות ביצירתו. שירים בשבילי הם קודם כול מוזיקה ורק אחר כך מילים. והמוזיקה של שלמה ארצי כל כך יפה ומגוונת והעיבודים כל כך מוקפדים שיותר מזה אני לא צריכה.

 עם השנים הקול של ארצי הפך מצלול לצרוד, הר' המתגלגלת התקנית הוחלפה בר' רגילה, את מילות המשוררים תפסו המילים שלו ולאחרונה שמתי לב לעוד "התרופפות במשמעת" - בהגייה. ככל שאני זוכרת ארצי מקפיד על הגייה נכונה של המילים. דווקא בשיר נצמדנו יש לו כמה טעויות. ראשית, בבית השני הוא שר וּכְּשֶהמלחמה פרצה במקום וּכְשֶהמלחמה פרצה (כ' רפה) וכן הִקמתי להקה (חיריק) במקום הֵקמתי להקה (צירה). בבית השלישי הוא שר הלהקה ניגנה בְּכּוחַ במקום בְּכוחַ (כ' רפה), שזה דווקא מקובל עליי, וכן וְכּל נובמבר במקום וְכל נובמבר (כ' רפה). Damn it, שלמה!
אתה אולי הזמר הכי מצליח, הכי פופולרי והכי נערץ במדינה. קונצנזוס. אתה המלך, הכוהן הגדול, השורד הכי חזק באי, השף במטבח, מפצח הנוסחה, מפענח הטעם העברי, הארכיטיפ של הישראלי, אימפריה, תעשייה. לא מצאת אף אחד שינקד לך את המילים לפני תחילת ההקלטות?

חדי העין ישימו לב לכמה חידושים בבלוג ובשביל כל אלה שלא חדי עין - אני כאן. ראשית, הוספתי ענן קטגוריות כדי להקל על ההתמצאות והחיפוש. זה לא יעזור למגגל האלמוני שהגיע אליי (איך בשם האל?) דרך המילים "אוהבת שאבא מתקלח איתי", אבל כן יעזור למי שמחפש פוסט הומוריסטי ונופל במקום זה על "דע לשונך". בנוסף, העתקתי מטיבון את היכל התהילה – מצגת של רוב הפוסטים שכתבתי וזכו לקידום בנענע או בהמלצת העורכים. כשראיתי את זה אצלו התפעלתי ממפגן ליקוק הביצים הווירטואלי ומיהרתי לאמץ ולחקות את מפעל ההאדרה העצמית הזה. למה? כי אני יכולה!