החיים זה לא פיקניק

סיימתי לצפות ב-12 פרקי העונה הראשונה של דולהאוס בתחושת עצב מסוימת מכך ש:1) יש רק שנים עשר פרקים ולא, נניח, ארבעים. 2) עד שתגיע העונה השנייה עליי לחכות בסבלנות בערך שנה, וזה המון זמן! בצד החיובי, צריך להגיד תודה שג'וס קיבל בכלל עונה שנייה. זה לא היה מובן מאליו. עדיין לא הצלחתי לפענח את החידה של האיש הזה. מדובר בגאון שיוצר סדרות מקוריות, עמוקות, ממכרות ומעוררות מחשבה, יש לו עדה גדולה של מעריצים שסוגדים לו, ובכל זאת הוא לא זוכה למעמד שהוא ראוי לו באולפנים וחרב הביטול מאיימת תדיר על הפרויקטים שלו. את דולהאוס יכול וצריך לראות כל מי שאוהב טלוויזיה טובה. לא נדרש ידע מקדים בבאפי-אנג'ל ושות'. אז במה מדובר?

סיפור המסגרת פשוט אך מסקרן. בית הבובות הוא ארגון שבו מגשימים פנטזיות של אנשים ומספקים להם בובה אנושית לפי המפרט המדויק שרצו, לכל תכלית שהיא. הבובות הן אנשים שהסכימו שאישיותם תימחק לחמש שנים ובמקומה יושתלו בהם זיכרונות ומיומנויות של אנשים אחרים לשם ביצוע משימה כלשהי. לאחר השלמת המשימה הזיכרונות האלה מורדים מהם והם חוזרים למצב "טאבולה ראסה" שמאופיין בהיעדר כל זיכרונות שהם ואישיות כשל ילדים, עד להטבעה הבאה. בתום החוזה מחזירים לבובות את האישיות הראשונית שאיתה הגיעו והם יוצאים משערי בית הבובות שמחים ועשירים, לא מודעים למה שעבר עליהם בחמש השנים האחרונות וחשים כאילו עבר רק רגע מאז נתנו את הסכמתם להליך.

כמי שראתה לא מזמן את בטלסטאר גלקטיקה לא יכולתי להתעלם מהדמיון שבין הבובות לסיילונים. בשני המקרים מדובר בישויות שנראות ומתנהגות כבני אדם, בלי מודעות לזהות האמיתית שלהן, והסובבים אותן לא יכולים לדעת שלא מדובר באדם רגיל. הסתכלו סביב. כל אדם, גם הקרוב אליכם ביותר, יכול להיות בובה. או סיילון. או קומוניסט. הו, הפרנויה.

יוצר אחר, שאינו ג'וס, היה יכול לנפק שתי עונות של 26 פרקים שמתמקדות במשימות השונות של הבובות, מעין "צוות לעניין" של שנות האלפיים. אבל אצל ג'וס, הטכנולוגיה וסיפור המסגרת הם רק תירוץ לבחון שאלות עמוקות יותר כמו בחירה חופשית, זיכרון, זהות, אישיות ותודעה, כשכל זה אפוף באווירת מתח ומסתורין, עם קורט הומור, ומחוות לסרטים וסדרות כמו "זהות בדויה", "קיוב", "שמש נצחית בראש צלול" ובטח עוד הרבה שעברו מעליי ומצדדיי ולא זיהיתי. כבר בפרק הרביעי יש יציאה ממבנה העלילה הסכמטי, ומפרק 6 הפרקים משתבחים ונוסקים לגבהים חדשים, עם טוויסטים מפתיעים כמיטב המסורת הווידונית.

צוות השחקנים גרם לי להרגיש כמו בפגישת מחזור. אקו (אלייזה דושקו) היא פיית מבאפי;  פול באלארד (טאמו פניקט) הוא קארל אגאטון מבטלסטאר גלקטיקה; בויד (הארי לניקס) שיחק בעונה 6 של 24; ד"ר סונדרס (איימי אקר) היא פרד מאנג'ל; טופר (פראן קרנץ) נורא הזכיר לי את אנדרו מבאפי, וגם נציגות פיירפליי לא נפקדה בזכות השחקן אלן טיודיק.

הניחוש שלי הוא שמי שיביא את הסדרה בארץ היא חברת יס (משום מה אני לא מצליחה לדמיין אותה משודרת בהוט). אז כשתראו פרומואים לדולהאוס, זכרו את הפוסט הזה וסמנו לכם אותה כצפיית חובה. אני מהמרת שאחרי פרק 4 גם אתם תתמכרו. והנה פרומו לעידוד הסקרנות.