החיים זה לא פיקניק

בסך הכול אין לי הרבה תלונות על ישראבלוג. האתר נוח ומרובה אפשרויות, מפעילי האתר משקיעים הרבה מחשבה ומאמצים כדי להמשיך
לשפר אותו,  ויש הרבה חבר'ה נחמדים שכיף לי לקרוא מה הם כותבים ולהתדיין איתם. אבל בכל זאת יש כמה דברים קטנים ומציקים.

ברמת האתר

המון תקלות טכניות: הקבועים נמחקים על בסיס קבוע, המערכת לא זוכרת את פרטי המשתמש, המערכת מתנתקת בלי סוף.

יותר מדי קידום לסלבריטאים על חשבון בלוגרים מן השורה. לבלוג של שחקנים יש משבצת קבועה, בעוד שכלל משתמשי הטוקר צריכים להסתפק בשלוש תיבות בלבד. וכשבלוג של סלבריטי היה מגיע להמלצת העורכים זה ממש נראה שדוחפים לנו את האג'נדה שלו לעיניים בכוח.

ברמת הבלוגים

מעיק: בלוגים עם רקעים מקושקשים או צעקניים שמכאיבים לעין וצריך ממש להתאמץ לקרוא. במקרים כאלה אני פשוט עושה אחורה פנה.

מציק: בלוגים שכותבים בהם בפונט זעיר. למה כל כך קטן? מי יכול לקרוא פונט 8 או 4 או כמה שזה?

מעליב: בלוגרים שעונים רק לחלק מהמגיבים שלהם. כבר נתקלתי בכאלה, ופשוט לא חזרתי לבלוג שלהם.

חוצפה: בלוגרים שבתגובתם מקדמים את הבלוג שלהם או את האתר שלהם וכדומה. כל מה שהוא לא תגובה עניינית ולא קיבל רשות מבעל הבלוג.

מזלזל: בלוגים שלא טורחים לבדוק את המין של הכותב ופונים אליה בלשון זכר ואליו בלשון נקבה. הרי על מה בלוגר כותב? על עצמו ועליו ועל חייו.
לא כזה קשה לחפש איפה כתוב "אני" ולראות אם הפועל שאחרי זה הוא בלשון זכר או נקבה. וממילא ברוב המקרים זה כתוב בראש הבלוג.

מרגיז: בלוגרים שמנאצים ומתחבאים בעילום שם. הכי קל ללכלך מרחוק כשאפשר להגיד מה שרוצים איך שרוצים בלי לקחת אחריות.
בעיניי זו אלימות לשמה. והכי נבזיים הם אלה שמכירים את בעל הבלוג ותוקפים אותו בצורה אישית כשהם עצמם מסתתרים מאחורי "ללא שם".

פתטי: בלוגר שמבקש שימליצו על הפוסט שלו. והצד השני: אחרי שבלוגר מופיע במומלצים הוא מצלם את המסך, מטשטש את שאר המומלצים שחלילה לא יראו במי מדובר ומעלה לבלוג. במקום לטשטש את שאר הכותבים לא עדיף פשוט לגזור את המלבן של הבלוג ולהעלות רק אותו?

מתסכל: להשקיע שעתיים במחקר, כתיבה, ניסוח, מחיקה, שכתוב, הגהה ולהפיק פוסט חוצב להבות, מנוסח לעילא שזוכה לשלוש תגובות,
ואז לראות מישהו אחר מפרסם פוסט של שורה וחצי ומקבל עליה 150 תגובות...