אז הנושא החם לסוף השבוע הוא חוקים לא כתובים במשפחה. מעניין... חוק אחד שזכור לי הוא מה שאני כיניתי חוק המוסר הכפול ואילו אבא שלי קרא לו "מה שמותר לרב אסור לחסידים". למשל, היה חוק שאסור לאכול שלא במטבח, למשל בסלון. למשל מול הטלוויזיה. ואז היינו רואים את אבא אוכל מול הטלוויזיה. לנוכח הבעת פליאה/תמיהה/התרעמות מצדנו היה אבי אומר שלו מותר כי הוא זה שמנקה את הבית ומקנח: וחוץ מזה, מה שמותר לרב אסור לחסידים. נגזרת של החוק הזה: לילדים אסור לצעוק בבית. בטח לא על ההורים. בתגובה להרמת קול מצדנו היה אבי שואג: רק לי מותר לצעוק בבית הזה! ולאחר אתנחתא קלה היה מוסיף. ולאמא.
חוקים אחרים נוגעים לאוכל: קולה קונים רק לשבת; מעדני חלב אוכלים רק בשבת בבוקר או בשישי בערב, אבל לעולם לא בסתם יום חול באמצע השבוע. עוגיות נועדו לאורחים, לכן אין לפתוח חבילה סגורה של עוגיות. אבל... מרגע שנפתחה החבילה דמה הפקר וכל הקודם זוכה. בסיום ארוחת הערב המשפחתית בשישי בערב כולם היו מפנים את הכלים שלהם חוץ מאבא שלי, שהיה הולך לראות טלוויזיה ומשאיר את פינוי השולחן לנו הבנות.
אם היינו מעירות על זה משהו הוא היה אומר: בשביל מה יש לי שתי בנות גדולות?
היו חוקים שלמיטב ידיעתי יועדו רק לי. אחד היה שצריך להכין שיעורים מיד כשמגיעים הביתה, עוד לפני שאוכלים צהריים. כך אמרו לי בכיתה א' וכך נהגתי עד סיום התיכון. אם כי, כשהיו הרבה שיעורים הייתי מכינה חלק לפני הארוחה וחלק אחריה. האחים שלי פשוט לא הכינו 80 אחוז מהזמן שיעורים, אז לא הייתה להם דילמה מתי לעשות את זה. ההורים שלי התפלאו קצת שלאנג'ל היו כל כך הרבה שיעורים ולאחים שלה אין בכלל, אבל קיבלו את העניין בהשלמה וראו בו כנראה עוד סימן להתדרדרות המדוברת של מערכת החינוך.
חוק אחר שהופעל רק עליי (חרא להיות בכורים, מה אגיד לכם) הוא שצריך ללכת לישון לפי הגיל. כלומר: בגיל 7 שלחו אותי לישון ב-19 בערב.
בגיל 8 ב-20, בגיל 9 ב-21, בגיל 10 ב-22, בגיל 11 ב-22, בגיל 12 ב-22.... פתאום שמתי לב שהגיל שלי עולה, אבל שעת השינה נשארת קבועה. כנראה בתשומת הלב שלי לפרט הזה הוכחתי שאני מספיק גדולה כדי שיפסיקו לקבוע לי את שעת השינה וייתנו לי ללכת לישון כשאני עייפה.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
