שלום לכם אפרוחים שלי. ימים קשים עוברים על כוחותינו, כלומר עליי. בעיקרון, הימים האלה היו אמורים להיות עייפים ועצלים, כמיטב מסורת עונת המלפפונים של הקיץ. מסיבה זו בלבד הסכמתי לפני כחודש להתנדב לפרויקט כלשהו. חשבתי שיהיה לי המון זמן פנוי, אז למה שלא אעשה משהו לטובת מישהו אחר לשם שינוי? איכשהו יצא שכל מיני גורמים פנו אליי והציעו לי פרויקטים רווחיים למדי וכך אני מוצאת את עצמי בימים לוהטים אלה עמוסה בעבודה וטובעת בה, נטולת זמן ועייפה כרונית. אז לעדכן בבלוג לא רק שאין לי זמן, גם אין לי במיוחד מה לכתוב לכם כי אני עסוקה רוב היום בלעבוד ולרדוף אחרי הזנב של עצמי (מטפורי, כן?) אפילו על טלוויזיה לא כתבתי כבר למעלה מחודש, והדבר מצביע במידה שווה על כך שאין לי זמן לצפייה (אני רואה עכשיו רק מד מן בשבת בערב, שירות חדרים בחמישי ומדי פעם מחוברות) ועל מצבם העגום של הערוצים השונים.
בנוסף, זו כבר כמעט מסורת שביולי-אוגוסט, החודשים הכי חמים בשנה והשנואים עליי ביותר, דווקא כשאני רוצה לא לצאת מהבית לעולם, קורים כל מיני דברים ביורוקרטיים שכופים עליי לצאת לשמש, לחכות בתור ולהיפגש עם עובדי עירייה, פקידי בנק, עורכי דין ושאר ירקות, לנייד טפסים מפה לשם, לחתום כאן בראשי תיבות ושם בשם מלא, ובאופן כללי להתעסק עם הדברים שאני הכי שונאת בעולם חוץ מג'וקים וג.יפית. גם בקיץ זה אני צריכה לצערי להתעסק עם ביורוקרטיה מקוללת וזה מוציא לי את החשק לחיות בכלל ולפבלש בפרט. איפה הימים שהקיץ היה תקופה של אכילת קרטיבים ושריצה נטולת דאגות בבריכה?
מי שמתגעגע אליי בין העדכונים מוזמן לעקוב אחריי בטוויטר. נראה לי שתפסתי את העיקרון ואני מצליחה לצייץ בכל יום לפחות איזה פעמיים.
לפעמים אפילו יוצאים לי דברים מוצלחים. חידה בעיניי למה אחרי כל עוקב חדש שמצטרף נוטשים אותי למחרת שלושה.
עריכה: זה אינו פוסט שמודיע על פרישה, קבועה או זמנית מהבלוג. סתם רציתי לספר לכם כמה אני מסכנה כדי שתרחמו עליי. אני עדיין כאן! ובטוויטר!
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
