החיים זה לא פיקניק

דודו טופז כבר לא יעשה קאמבק. הוא לא יתראיין ויביע חרטה על מעשיו, לא יעלה מופע יחיד על חוויותיו מהכלא ולא יפרסם ספר עם זיכרונות
מהתקופה הקשה בחייו.

ההתאבדות שלו לא מפתיעה ויש שיאמרו שאפילו הייתה צפויה, אבל הידיעה על כך בכל זאת מילטה מגרוני קול קטן משתנק ומופתע
ועוררה בי מחשבות על ילדיו ההמומים והעצובים.

דודו טופז היה אדם נרקיסיסט וצמא לתשומת לב. התאבדות היא אקט שלרגע אחד מושך אל המתאבד את כל תשומת הלב של כולם,
רק שהוא עצמו כבר לא יכול ליהנות מכך.

דודו טופז עשה הכול גדול, נוצץ וגרנדיוזי, במחוות גדולות עם תנועות ידיים שאומרות: תראו אותי! אני כאן! אולי זה לא באמת מפתיע שהוא
העדיף להסתלק מהעולם במחווה אחת גדולה. לשבת בתא כלא קטן, כשהוא מרוחק מהזרקורים, נסתר מעין ונשכח מלב זה באמת לא הוא.