החיים זה לא פיקניק

החורף המתקרב מעורר את כמיהתי למאכלים חמים ומפעיל את בלוטות הסקרנות ואת ההרפתקנות הקולינרית שלי, וכך מצאתי את עצמי בקצבייה קונה לראשונה בחיי נתח בשר בקר. אני אף פעם לא קונה בקר. גם בגלל יחסי הציבור הרעועים שלו בתחום הכולסטרול וגם כי למען האמת אין לי מושג מה לעשות איתו. הפרה גדולה היא וחלקיה מרובים ובעלי שמות קשים כמו שפונדרה, שייטל, ויסבראטן, אווזית, והחמור מכולם: פילה מדומה שגורם לי להרגיש שמרמים אותי ומוכרים לי "כאילו בשר". עוף אפשר פשוט לדחוף לתנור, לשכוח ממנו לשעה ויש ארוחה, אבל איך מכינים בשר בקר? זה תמיד נראה לי תורה שלמה.

אבל בשבוע שעבר שלחו לי הוריי מתכון ממש קל לגולש, והיום הרהבתי עוז וניגשתי לקנות את המרכיב העיקרי: נתח בשר משובח. סרתי לאגף הבשרים בסופר ובחנתי בקפידה את גושי הבשר המדממים ששכבו שם. כשראיתי שיש בשר בקר במלאי נשאתי את עיניי אל הקצב ואמרתי:
"תן לי בבקשה 500 גרם בשר בקר..."
"אין בשר טחון," הוא קטע אותי. פלבלתי בעיניי. הרי לא ביקשתי בשר טחון. האם נפלתי על קצב קורא מחשבות שדיסק הטלפתיה שלו לא מכויל? למה הוא חושב שאני רוצה בשר טחון, לכל הרוחות? החלטתי לא להעמיד אותו על טעותו, להתעלם מהתנהגותו ולהמשיך כאילו לפריט השני ברשימה שלי. אמרתי: "בסדר, אין בשר טחון. אז תן לי בבקשה חצי קילו בשר בקר..."
"אין בשר טחון. המטחנות סגורות. לא טוחנים בשר אחרי שש בערב." נימת קוצר רוח נשמעה בקולו. הסתכלתי עליו בתסכול.
מה קורה פה? למה הוא מתעקש לקטוע אותי ולשתול לי בפה מילים? נשמתי עמוק ואמרתי, "אבל לא ביקשתי בשר טחון."
"אה, לא?" התפלא האיש עם הסכין.
"לא. אני צריכה בשר לגולש, אבל אתה לא נותן לי לסיים משפט."
"אה, אם ככה אני מצטער. חשבתי שרצית בשר טחון. אני רגיל שכשאנשים מבקשים בקר הם רוצים טחון."
הלך איש הבשר ובאבחת סכין חתך לי נתח במשקל 492 גרם. "יפה," שרקתי בהתפעלות. "התרשמתי."
"את רואה איזה יד יש לי?" הוא התגאה.
"יש לך עין טובה," החמאתי לו.
"זה ביד," הוא התעקש, "לא בעין. את יודעת מה לעשות עם הבשר?"
 לבשל אותו בסיר? ניחשתי. "לא," אמרתי. "למד אותי."
"קודם את שוטפת אותו במים. ואז שמה שתי כפות שמן בסיר ומטגנת כדי לסגור אותו מכל הכיוונים. הוא ייעשה אפור. לא להיבהל. ואז את יכולה לבשל. ואם את שמה רסק עגבניות, תוסיפי קצת סוכר. שלא יתסוס."
"תודה רבה," אמרתי. בסוף נפרדנו כידידים והוא אפילו התנצל על חוסר ההקשבה שלו. אולי מחר הוא ייתן לאנשים לסיים את המשפטים שלהם.