החיים זה לא פיקניק

ראיתי כתבה שעסקה בדברים שאנשים לא מוכנים לוותר עליהם גם כשהמצב הכלכלי שלהם לא הכי מזהיר, והתחלתי לחשוב על מה
לא הייתי מוותרת גם בימים קשים.

אינטרנט –  יחסית לתועלת העצומה שאפשר להפיק מהאינטרנט (עבודה, החלפת מיילים, שיחות בסקייפ, עדכוני חדשות, ניהול בלוג, הורדות) המחיר שלו זניח. האינטרנט הוא הקשר לעולם ולאנשים אחרים, וקשה לי לדמיין את החיים בלעדיו.

סלולרי – לא שאני מדברת כל כך הרבה, אבל התחושה שאני זמינה לכולם וכולם זמינים לי שווה לי את המאה שקל בחודש.
חוץ מזה, אם לא יהיה לי סלולרי, איך אזכור את הטלפונים וימי ההולדת של כולם? איך אתעורר בבוקר בזמן? איך אכין פופקורן?

הסַפָּר שלי – אם אצטרך לקצץ בתקציב, אולי אקצץ את מחלפותיי בתדירות נמוכה יותר, אבל לא אעזוב את מעצב השיער הדי יקר שלי
לטובת ספרים ב-50 שקל. עד שמצאתי מישהו שאני תמיד יוצאת ממנו מרוצה? אפשר להמר על הרבה דברים, אבל לא על תספורת.

הקוסמטיקאית שלי – פעם בחודשיים בערך אני מתייצבת אצלה ומפקירה את גבותיי השעירות לחסדי השעווה החמה וידיה הזריזות.
תמורת 30 שקלים בלבד היא פוטרת אותי ממראה ברוק שילדס של שנות ה-80.

מזגן באוגוסט -  אני מעריצה את סבי וסבתי שהצליחו לחיות בלי מזגן. אני לא מבינה איך אפשר. באוגוסט מדינת ישראל הופכת לכבשן לוהט במיוחד עם 80-90 אחוזי לחות ולא משנה מה יהיו תעריפי החשמל, ברור לי שלא אצליח להימנע מלהדליק מזגן.

הדברה – פעם בשנה, באביב, אני עושה הדברה נגד ג'וקים. זה עולה כ-200 שקל ונותן לי שקט נפשי לכל הקיץ. ברחוב אני אמנם נאלצת לראות גוויות רמוסות של החיה המבחילה הזו, אבל הבית הוא אזור בטוח. לא שזה מונע ממני להביט בחשדנות על כל עלה פטרוזיליה שנפל על הרצפה. בקיץ, כל כתם על הרצפה הוא ג'וק בפוטנציה. בעיקר אם אני בלי משקפיים.