החיים זה לא פיקניק

אם בעבר הייתה הקנייה באינטרנט משהו חדש, מפחיד ונדיר (פעם הייתי בטוחה שיש רמאי מתחת למקלדת שרק מחכה שאביא את כרטיס האשראי כדי לגנוב לי אותו) הרי שהיום רבים השתכנעו לסמוך על מערכות האבטחה ומשתמשים בדרך תשלום נוחה ומהירה זו. לי יצא לקנות כבר כמה פעמים דברים דרך הרשת, בעיקר כשמדובר בדברים מחו"ל שאינם זמינים לי באופן אחר.

והנה רציתי לבצע רכישה כלשהי. הקלדתי את הנתונים הנדרשים של כרטיס האשראי, ואז בישר לי האתר שהכרטיס שלי נמצא בפיקוח של תוכנת אבטחה מתקדמת, וכעת יעבירו אותי למערכת כדי שאספק נתוני אימות הדרושים להמשך התשלום. הייתי מסתדרת עם כל שאלה שהיו שואלים אותי ועם כל נתון שהיו מבקשים ממני, אבל החבר'ה  האלה הצליחו למצוא את השאלה הביונית שהותירה אותי ללא מענה: מהו הקוד בן מלנתלפים הספרות והאותיות שנמצא על דף חיובי האשראי למעלה. אני לא שומרת את דפי החיוב ואין לי מושג מהו הקוד הזה. כמו כן, אין לי שום אפשרות לברר מהו. כעת עליי לחכות עד שיגיע הפירוט החודשי בדואר. אבל אני רוצה לקנות עכשיו! לקנות! לקנות! לקנות! עכשיו! עכשיו! עכשיו! האם קניות וצריכה פרטית אינן מאבני היסוד של החברה שלנו? למה האנשים הרעים מהאינטרנט מונעים ממני זכות יסוד זו?

מצד אחד, טוב עושות חברות האשראי שהן מקשות את החיים ומתעקשות על נתוני אימות מגוונים שיש רק לבעל הכרטיס. הדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו יגנוב לי את המספר וייצא על חשבוני לחגיגת קניות ברשת. מצד שני, אני מתחילה לתהות אם אין כאן איזה גולם שקם על יוצרו, שכן מרוב אבטחה אפילו אני, בעלת הכרטיס, כבר לא יכולה לבצע קנייה. כיוון שמדובר בנתון שמגיע לביתי רק פעם בחודש, הייתי שמחה אם הייתה לי אפשרות לענות על סט אחר של שאלות אימות שיוכיחו את זהותי.