כשקצצתי היום ציפורניים חשבתי על זה שעד כמה שהגוף שלנו מופלא, בדבר אחד המהנדסים שתכננו אותו פישלו. מצד אחד דברים מיותרים כמו ציפורניים ושיער צומחים ומתארכים ודנים אותנו לשעות של עבודות תחזוקה מעייפות וחסרות משמעות. מצד שני, לאיברים חיוניים אין תחליף.
כמה נוח היה אם הציפורניים לא היו מתארכות, אלא רק גדלות כדי להשיג את קצב גדילת האצבע. מי שדווקא חשקה נפשה בציפורניים ארוכות הייתה יכולה לעשות בנייה או הדבקה או איך שקוראים לזה, אבל הצורך בתחזוקה מתמדת של ציפורני הידיים והרגליים היה נחסך מאיתנו. שנית, השיער. תחשבו כמה זמן אנחנו מבזבזים במצטבר על גילוח ועל הסרת שיער מהרגליים, בתי השחי, המפשעה, השפם והגבות. מי צריך את זה? לא היה הרבה יותר נוח אם הגבות היו נשארות מעוצבות והרגליים נותרות חלקות?
אבל מהצד השני, אם מישהו מאבד אצבע – זה אבוד. לא תצמח לו חדשה. האיברים שלנו, למעט הכבד, לא מתחדשים. כמה מעולה היה אם זמן מה לאחר כריתת שד היה צומח שד חדש; אם כליה פגומה הייתה יכולה להיות מוסרת ובמקומה הייתה גדלה חדשה. אם במקום שן רקובה שנעקרה הייתה צומחת שן חדשה ובריאה. הסלמנדרות מסוגלות להצמיח זנב וגפיים חדשים בתוך שבועות, לתנין צומחות שיניים חדשות בכל פעם שהשיניים שלו נשחקות. למרבה הצער, הגוף שלנו יודע להצמיח מחדש רק דברים חסרי תועלת.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
