החיים זה לא פיקניק

לפני חודש בדיוק כתבתי כאן על מאסטר שף ועל תסכוליי הקולינריים. חודש חלף, וכמו רבים במדינה נסחפתי גם אני בשגעת מאסטר שף ובטרפת אייל שני. מה יש בה בתוכנית הזו, אני חושבת, שכבש ככה את המדינה? 41.6 אחוז רייטינג למשדר הגמר עם שיא של 45.5 אחוז בהכרזה על הזוכה זה הישג בלתי נתפס שאף אחד לא חלם עליו אפילו.

קודם כל אני חושבת שמאסטר שף תפסה בגלל החידוש. כוכב נולד ורוקדים עם כוכבים עדיין מביאות רייטינג יפה, אבל התרגלנו אליהן ודומה שככל שההפקה מנסה להיות יותר בומבסטית, יותר מרגשת ויותר מפתיעה הצופים רק מתכנסים באדישותם ומזפזפים הלאה. אבל מאסטר שף הייתה חדשה ורעננה והכניסה לסלון שלנו שפה חדשה וקסומה. היה בה משהו לא אפוי לגמרי עד הסוף, קצת היסוס, קצת בוסר, מנחים שעדיין לא סטארים ומנגנון הפקה לא משומן לחלוטין שיצר תוכנית מתוקתקת בלי מריחות זמן מעצבנות.

סיבה שנייה היא אייל שני, הכוכב האמיתי של התוכנית. האישיות שלו כל כך דומיננטית שחייבים לצפות בו – אם כדי להתפעל מפיוטיו ואם כדי לצעוק על הטלוויזיה, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליו כמו שאפשר להישאר אדישים כלפי אבי קושניר.

הסיבה השלישית היא ההצלחה של העריכה ליצור דרמה. לזייף בשירה או למעוד בריקוד זה מבאס, אבל לדבר על קצפת שלא מתרוממת או בצק שנשרף אפשר כל היום. בגלל לחץ הזמן במשימות יש משמעות לצורך לזרוק את הבצק ולהתחיל מהתחלה, והמצב הזה מלחיץ את המתמודדים עד לכדי דמעות פוטוגניות ומעוררות הזדהות. תוסיפו לזה גרגורי עונג של הטועמים מכאן וכמה עלגויות לשוניות משם (דָלַעַת, כרפס במלעיל, צלופנים במקום צלפים), ויש לכם להיט.

הסיבה הרביעית היא הניקיון של התוכנית מתככים, מריבות, הדחות ואנרגיות שליליות. אומרים על היפה והחנון שהיא הריאליטי הכי נקי ומתוק בטלוויזיה, אבל זה לא באמת נכון. היפה והחנון לועגת למתמודדיה על כל צעד ושעל ומבליטה את חריגותם של המתמודדים ואת טמטומן של המתמודדות. במאסטר שף התחרות היא הכי הוגנת שיש, כל אחד יכול להצליח כי נקודת המוצא של המשימה עצמה שווה. בנוסף, המתמודדים התעקשו מסיבה שלא ממש ברורה לי לפרגן ולעזור אחד לשני במקום לנעוץ אחת מהסכינים הרבות שהיו פזורות במטבח זה בגבו של זה. גם השופטים לא שמרו דיסטנס, והכל תהנהל באווירה חברית ומפרגנת. אחרי התחמנות של הישרדות וההדחות באח הגדול עושה רושם שעם ישראל שמח לתוכנית נקייה מכל אלה.

בקשת מרגישים עכשיו שיש להם תרנגולת שמטילה אומצות אנטרקוט והם ממהרים להפיק את העונה השנייה. הימור שלי: העונה השנייה תהיה מוצלחת, אבל לא כמו הראשונה. אי אפשר לשחזר את הקסם והנשמה של הראשוניות. זה יוחלף במקצועיות מלוטשת, והשירה של אייל שני תתחיל להישמע כמו גימיק שחוזר על עצמו. אפשר גם להניח שבגמר העונה השנייה לא נשמע את האישה באוזנייה של אייל שני אומרת לו על מי להכריז.

ובאשר אליי, גיליתי את השפית הקטנה שבי ולמדתי שכאשר לא עושים קיצורי דרך ומשתמשים בחומרים טובים ולא כאלה שמוכנים מראש התוצאה משביעה גם את הבטן וגם את הרצון. בחודש שחלף הכנתי ריזוטו פטריות מוצלח ושני מתכונים מתוך התוכנית, ויצא לי מהמם. קבלו תמונות של קציצות אורז במילוי בשר של סמדי ואת הגרסה שלי ללחם הממולא של אלקנה (לחמניות במקום לחם, עוף טחון במקום כבש, סינטה ואנטריקוט, תוספת של חציל קלוי והתוך של הלחמניות, ושכחתי להוסיף ביצים). תאמינו לי, כשאחותי מבקשת תוספת ואומרת שהיא מרגישה שאכלה ארוחה בחוץ – אין מחמאה גדולה מזו.