אני לא רוצה להמעיט בחומרת התקלה שהייתה אתמול לסלקום או לזלזל בסבל ובנזק שנגרם ללקוחות רבים. אין ספק שחברת סלקום מחויבת לספק קו טלפון ללקוחותיה ולאפשר להם לסמס את עצמם לדעת. ואחרי שזה נאמר, לא נראה לכם שאנשים איבדו את הפרופורציות? כולה לא היה טלפון סלולרי ליום אחד. בוואי-נט כותבים בדרמטיות: "הם הסתובבו ברחובות בלי יכולת לסמס או להודיע למשפחה שהם בדרך", "אנשים נאלצו לאתר זה את זה בדרכים יצירתיות", אנשים חשים "כעס על הניתוק מהעולם". כמה דרמה. לא נסחפתם קצת? זה ניתוק מהעולם זה? להתקשר לקו של בזק נחשב בעיניכם "דרכים יצירתיות"? אפשר לחשוב ששלחתם יונת דואר. מה תעשו במקרה חירום אמיתי כמו רעידת אדמה? תרגיעו ומהר.
את הלחץ של המגזר העסקי אני עוד יכולה להבין. שם מדובר באמת בצרה צרורה. למשל, כשיש טכנאים או סוכנים שנמצאים בשטח ואין דרך ליצור איתם קשר. גם במקרה כזה יום אחד בלי סלולר לא יביא עסקים לפשיטת רגל כפי שנטען בכתבה. אבל ההיסטריה של האדם הפרטי ממש לא מובנת לי. אז יום אחד לא תעדכנו אחד את השני בכל פיפס שאתם עושים. זה לא יהרוג אתכם.
התגובה החריפה לתקלה של אתמול ממחישה את עומק ההתמכרות למכשיר הקטן, ולדעתי צריכה לשמש תמרור אזהרה לתלות בו. על תלות דומה בהימורים או במשקאות חריפים כבר מזמן היו עושים אינטרוונשן ושולחים למכון גמילה. הבעיה היא כנראה שאין מי שיעשה התערבות כי כולם מכורים והתלות הזו נראית טבעית. התרגלנו להיות זמינים ושהכול זמין לנו בכל רגע ובכל מקום. התרגלנו לראות זומבים רובוטיים הולכים לרחוב ומדברים כאילו לעצמם. בינינו, ההבדל בין האדם לרובוט כבר לא נראה כזה גדול...
אדם ומכונה: מצא את ההבדלים.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
