חנוכה 2010 ייזכר מעתה ועד בכלל כחנוכה של אסון הכרמל. אבל אחרי שחלף שבוע וגם הטלוויזיה חזרה לשדר כרגיל, אני מרשה לעצמי להטריד אתכם בזוטות לשוניות שקשורות לחג. בכל חנוכה אני רואה את הבלבול. איך כותבים: פח או פך? ובכן, פח הוא מתכת שריקעו אותה ללוח דק. מכאן קיבל כלי הקיבול שעשוי פח את אותו השם. הפח ככלי קיבול גדול למדי ומכיל בדרך כלל נפט, דלק או בנזין. לא תמצאו פח חלב או פח מים. כלי קיבול ששמים בו את הזבל שלנו נקרא פח אשפה ובקיצור פח. מילים קשורות: 1) פחית – פח קטן. 2) פחח – בעל מקצוע שמכין כלים מברזל. 3) פחח רכב שבקיצור מכונה גם הוא פחח והוא אדם שמקצועו תיקון חלקי פח וחלקים חיצוניים אחרים ברכב שנפגעו בתאונה.
הפך, לעומת זאת, קטן וייעודו אחסון שמן בלבד. בעוד שלפח יש תדמית עממית ונמוכה, הפך מצטייר כיוקרתי יותר. שמו נקשר בבית המקדש ובבני מלוכה. כך מתוארת המלכת שאול: "וייקח שמואל את פך השמן וייצוק על ראשו". צורת הרבים של פך היא פכים, ובהקשר זה אפשר לציין את הביטוי פכים קטנים שפירושו דברים קטנים, זוטות, קוריוזים. כמו הפוסט הזה.
ומהלשון בעברית ללשון שבפה שלנו. סופגניות לא אכלתי השנה. אפילו לא אחת. אבל לביבות דווקא הכנתי. לפי מתכון של חברה שלי גיררתי שני גזרים, שני קישואים, שני תפוחי אדמה, בטטה אחת, בצל אחד וסלק קטן. התקבלה ערימה ענקית של ירקות מגוררים שהיה קצת קשה לערבב. חיכיתי להגרת הנוזלים ולאחר כמה זמן הם התרככו ונהיו נוחים יותר לעבודה. תיבלתי במלח ופלפל, הוספתי שתי ביצים וקצת קמח וטיגנתי. הסלק הקטן השתלט בצבעו על כל התערובת ויצר לביבות אדומות. תצטרכו להאמין לי שזה טעים מאוד.
במחבת רואים טוב יותר את הצבעים.
יאמי!
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
