החיים זה לא פיקניק

2011 נפתחה לא רע בכלל מבחינת הבלוג. מספר הכניסות היה הגבוה ביותר מאז יולי (שאז הייתי לאחרונה במומלצים), ואף על פי ששני מנויים נטשו אותי, ארבעה אחרים הצטרפו (שלום לכם). בניתוח מספר התגובות לפוסט גיליתי שהפוסט שזכה להכי הרבה תגובות והתלהבות הוא זה עם צילומי העננים. מעבודת הפרך שלי על ציור הכמו-קומיקס לא ממש התרשמתם, כי מספר התגובות היה עלוב. אז הבנתי. אני צריכה לשים יותר תמונות של עננים. סבבה.

ועוד בענייני מספרים: לפני כמה חודשים הוספתי את הגאדג'ט שמראה כמה גולשים בבלוג בכל רגע נתון. המבינים בסטטיסטיקה טוענים שאפשר להציג בה כל דבר שרוצים עם קצת התעמלות מספרית. זה כנראה נכון גם במקרה של המונה הזה. לפעמים הנתונים שהוא מציג פשוט לא הגיוניים. לא שלא מחמיא לי לראות שיש 15 גולשים ברגע מסוים. אבל איך ייתכן שהמונה מראה על עשרה גולשים ברגע נתון כשבכל היום נרשמו בסך הכול שבע כניסות? משהו מאוד לא מסתדר.

סוף השנה סימן גם את קצו של כרטיס האשראי שלי – תוקפו פג. השנה בנק הפועלים גילה יעילות מפתיעה. במקום שאצטרך ללכת במו רגליי לסניף, לחכות בתור, לקלל את הבנק ובסוף, אחרי 45 דקות המתנה, לקבל את הכרטיס החדש ושוב להיות זו שנמצאת אצל הפקידה הכי מעט זמן, במקום כל זה הם פשוט שלחו לי את הכרטיס החדש הביתה! ברכה על ראשם. כמה פשוט, ככה משמח. כדי לוודא שהכרטיס שלי לא ייפול לידיים הלא נכונות צריך לאשר אותו טלפונית. ציפיתי למענה אנושי ולשלל שאלות שרק אני יודעת את התשובה להן. במקום זה קיבלתי מענה ממוחשב והייתי צריכה להקליד רק את מספר תעודת הזהות. זה נראה לי קצת קל מדי. לפחות שישלחו את המכתב בדואר רשום או משהו, אבל ניחא. נחסכה ממני הליכה מעצבנת לבנק. אני אסתפק בזה.

כדי לציין את כניסת הכרטיס החדש, היפה והמדוגם לחיי ערכתי טקס "גזירת סרט". נכון בסרטים תמיד מראים אישה בזבזנית עם תריסר כרטיסי אשראי שכדי להיגמל מהבזבזנות גוזרים לה את כרטיסי האשראי? (או שאולי זה היה אלון גל ב"משפחה חורגת"?) תמיד רציתי להרגיש איך זה לגזור כרטיס אשראי, אבל לי עצמי יש רק כרטיס אחד ויהיה טיפשי לגזור אותו. אבל הנה נקרתה בפניי הזדמנות וניצלתי אותה. ואיך ההרגשה? סוג של אנטי קליימקס. לא משהו בכלל.

לפני

אחרי