החיים זה לא פיקניק

אני חייבת להגיד שבתחום הכלכלי מזלי שפר עליי. אמנם אני מרוויחה משכורת לא גבוהה במיוחד  ואין לי אפשרות, למשל, לקנות רכב, אבל הסעיף הכי כבד בהוצאה הביתית – שכר דירה – נחסך ממני לפי שעה. היות שהוריי חיים בחו"ל ואני גרה בדירה שלהם, בעצם אין לי הוצאות על דיור וזה מאפשר לי לחיות בהחלט טוב. מה זה לחיות טוב מבחינתי? אני מחזיקה עוזרת; לא צריכה להסתפק במוצרי מזון בסיסיים ויכולה לקנות מה שבא לי; אני יכולה להרשות לעצמי קורס די יקר בעיצוב גרפי (שווה כל שקל שאני עדיין משלמת); יש לי כבלים (הדבר הראשון שיוצא מהתקציב אם אצטרך לחסוך) ואם ארצה לטוס לחו"ל אוכל לעשות את זה.

אבל אני ממש לא חיה בלי חשבון. אף פעם לא קניתי לעצמי בגדי מותגים, וגם כשרציתי זוג מגפיים הצלחתי למצוא זוג מקסים ב-350 שקל בשעה שבחנויות הראווה הציצו עליי מגפיים ב-800 שקל ואפילו יותר. אני גם חוסכת בחשמל. לא מבינה את האנשים שישנים בקיץ עם מזגן דולק כל הלילה. אני מדליקה לכמה שעות בערב וזהו. גם עכשיו, כשקר, אני קודם לובשת עוד משהו ורק אם זה לא עוזר מפעילה חימום. עוד תחום ששותה כסף הוא הטלפון הסלולרי, ולכן אני מקפידה לא לנהל בו שיחות ארוכות. זה נשמע כמו פרסומת, אבל בשביל זה יש בזק. ולסיום, אני מחזיקה כרטיס אשראי אחד, לא מתפתה לכל ההצעות לעשות עוד כרטיסים ומתרחקת ממבצעים מפתים שמשרתים בעיקר את הרשת ומהצעות לעשות כרטיס מועדון.

אחד הדברים המרגיזים ביותר בכל עליות המחירים הוא שאף אחד לא מפצה אותי עליהן. לאורך השנים אני בעצם מרוויחה פחות ופחות כי השכר נשאר קבוע וההוצאות רק גדלות. הבכירים יודעים יופי לסדר לעצמם העלאות, וגם לחברי ההסתדרות דואגים, אבל אני במגזר הפרטי ואף אחד לא שם עליי. אחת ההוצאות הגדולות היא הוצאות הנסיעה. מחירי התחבורה הציבורית עולים בהתמדה כחלק ממדיניות הממשלה לעודד נסיעה ברכב פרטי (ככה כנראה יש להם הרבה יותר הכנסות ממסים). גובה החזר הוצאות הנסיעה שלי קבוע משנת תרפפ"ו. אבל אני מצאתי פתרון מושלם לבעיה: עבודה מהבית בחלק מהימים. לא בכל מקומות העבודה זה אפשרי ולא כל הבוסים יסכימו, אבל למזלי אני עובדת במקום שכן מאפשר לי את זה.

בעבודה מהבית יש המון יתרונות:

1. חוסכים בהוצאות נסיעה. אין צורך להרחיב.

2. חוסכים בזמן נסיעה. במקום לצאת מהבית ב-7 ולהגיע לעבודה ב-9, לעבוד עד 5 ולחזור הביתה ב-7 בערב, אני יכולה להתחיל לעבוד כבר ב-7 בבוקר וככה ויום העבודה שלי נגמר בשלוש או שלוש וחצי אחר הצהריים. זה כמעט כמו לקבל חצי יום חופש.

3. מתחילים לעבוד יותר רעננים כי לא נאבקנו בצפיפות ברכבת או בפקקים במשך שעה וחצי או שעתיים,
ומסיימים את יום העבודה עם הרבה יותר אנרגיה כי הנסיעות והפקקים לא שאבו מאיתנו את כל הרצון לחיות.

4. חוסכים כסף כי צריך פחות בגדים ייצוגיים ואיפור. בבית אפשר בהחלט לעבוד בטרנינג ובלי איפור.

 גם למעסיק זה משתלם:

1. אם הרבה אנשים יעבדו מהבית הוא יחסוך מקום ויוכל להחזיק מקום קטן יותר ולשלם פחות שכר דירה.

2. פחות עובדים פירושו פחות הוצאות על קפה, סוכר, נייר טואלט, הדפסות וכדומה.

3. אם יש משהו שמצריך עבודה בשעה מאוחרת יותר מהרגיל יהיה לעובד קל יותר להסכים לבצע אותה כשהוא רק צריך לפנות לכך זמן בין עיסוקיו בבית מאשר להישאר במשרד לשם כך עוד שלוש או ארבע שעות.

החסרונות היחידים הם שניים: ראשית, בשביל לעבוד מהבית צריך משמעת עצמית. אחרת או שהעובד ימרח את הזמן ולא יעשה את עבודתו והמעסיק יחזיר אותו למשרד, או שהעובד ימצא את עצמו עובד 18 שעות ביממה בניסיון להדביק את הפער שנצבר כשהוא עשה דברים אחרים ולא עבד. שנית, מי שעובד אך ורק מהבית עשוי לחוש מחסור באינטראקציה חברתית. לכן אני חושבת ששילוב של עבודה במשרד ומהבית הוא אידיאלי. 

אגב: אם כתבתם פוסט ולא הגעתי אליכם, תאשימו את ישראבלוג. הוא מוחק כל הזמן את המועדפים.