הייתי מוכנה לשלם כמה שקלים כדי לשמוע מארז ואסי איך הם הרגישו כשהקריאו את ההתנצלות של קשת על דבריו של יורם זק וכשהסבירו שאין הטיה בהצבעות. מצד שני הפנים שלהם די הביעו את חוסר הנוחות והמבוכה שלהם לשמש כדוברים של קשת. שיא המבוכה היה בסוף התוכנית אתמול, כשעלה לשידור משה מהחברה שמרכזת את נתוני הצבעות הצופים כדי להסביר למה אי אפשר לרמות את המערכת. או שאותו משה לא הוכן כראוי למעמד או שהוכן והתרגש מדי לדבר בשידור חי או שהוא פשוט לא אדם ורבלי במיוחד – התוצאה הייתה מביכה, מיותרת ומלאה בשתיקות שלא מתאימות לפריים טיים. ההבטחה של אסי שיראו לנו את מאחורי הקלעים של הצבעות האס-אם-אס לא התממשה כי ההסבר כלל רק שני שלבים: 1) האס-אם-אס נשלח מהמכשיר הסלולרי. 2) האס-אם-אס נקלט בחברה של משה. סוג של אנטי קליימקס. צמד המנחים קלטו את הפדיחה או קיבלו הוראות באוזנייה, ומיד שאלו אם יש אפשרות לזייף את הנתונים. התשובה המפורטת הייתה "לא". אני, אגב, לא חשבתי שמישהו זייף את תוצאות האס-אם-אסים. האמנתי שהתוצאות התקבלו כפי שהתקבלו, אלא שהפקת התוכנית התעלמה מהן ושחררה את דנה לחופשי בלי קשר אליהן. אבל אם גם אסי, גם ארז וגם משה אמרו לי שזה לא נכון, סימן שזה לא נכון. הרי הם לא ישקרו לי. נכון?
ואגב שקרים: בתחילת השבוע שודרו בתוכנית התחקירים החדשה של רשת, 360, קטעים מסרטו של אילן שושן על דודו טופז. למה דווקא עכשיו? לא יודעת. וזה לא הדבר היחיד שאני לא יודעת בהקשר לתוכנית. אני גם לא יודעת מי עיצב את שולחן הסיאנס, למה צריך כל כך הרבה אבירי שולחן עגול בתוכנית אחת ולמה אחרי הכתבות לא מתנהל שום דיון מעמיק. אבל בואו לא ניטפל לקטנות ונחזור לסרט על ימיו האחרונים של דודו טופז. הסרט שב והזכיר את הסיפור העצוב של מלך הרייטינג שאיבד בבת אחת את עלומיו, צופיו, רלוונטיותו ושפיותו. אני השתמשתי בראיון איתו כדי לבחון את ידיעותיי בקריאת שפת הגוף ובאיתור שקרנים כפי שלמדתי בסדרה "שקר לי". מאחר שידעתי כבר את סוף הסיפור ושטופז משקר יכולתי להתרכז באיתור סימנים לשקרים שלו ולא בתהייה האם הוא משקר. תשמעו, התיאוריה עובדת. פעם אחת טופז הכחיש משהו ושפשף נמרצות את אפו – סימן מובהק לשקר. פעם אחרת אמר שאינו מעורב ונענע בראש לשלילה – סימן לכך שאינו מאמין למה שהוא אומר. ופעם שלישית סיים להכחיש את מעורבותו והידק את שפתיו בדיוק באותו אופן שרואים בסדרה. עוד קצת אימונים וגם אני אהיה פוליגרף על שתיים. אגב, כשטופז אמר שהוא כמו סיינפלד רק יותר טוב וכמו ג'יי לנו רק יותר טוב – הוא לא משקר. הוא מדבר בשכנוע עם מחוות ידיים גדולות. זו הייתה האמת שלו.
אתמול התקשר נציג מהבנק להציע לי כרטיס אשראי נוסף, של אמריקן אקספרס, תמורת דמי שימוש של 15 שקלים בחודש אמנם, אבל עם הבטחה שאם אקנה מעל 6000 שקל בחודש אהיה פטורה מדמי השימוש ועם הטיעון שבכל מקרה זה נורא משתלם לי כי אני אקבל הנחות בכל מיני מקומות וההנחות האלה יקזזו את דמי השימוש. גם פה לא ברור לי מה האיש חושב לעצמו. להגיד לי שאחסוך כסף אם יהיה לי עוד כרטיס אשראי ואגדיל את ההוצאות שלי זה כמו להבטיח לי שארזה אם אוכל יותר עוגות. אם אמריקן אקספרס רוצים כל כך שאשתמש בכרטיס שלהם שייתנו לי אותו בחינם. אחרת – לא תודה. ביצ'ז.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
