החיים זה לא פיקניק

תופעה ידועה היא שבארצות סקנדינביה אנשים לוקים בדיכאון עם סוף הקיץ ובוא הסתיו. יש לזה אפילו הסבר מדעי שקשור לכך שהימים המתקצרים מונעים מהאנשים קרני שמש אך מצד שני מספקים להם שעות חשכה מרובות, שבהן מופרש ההורמון מלטונין שקשור עם עוד כל מיני מוליכים עצביים לדיכאון. אצלי קיימת תופעה הפוכה. רק אני מתחילה להרגיש את האביב המתרגש עליי ומתבטא בימים ארוכים יותר, חשכה מאוחרת יותר, שמים בהירים, אור שמש וטמפרטורות מעל 20 מעלות ומיד אני נכנסת לדיכאון האביב השנתי שלי.

עכשיו אמנם תחילת מרץ ועדיין נחמד והכול, אבל מכאן, אני יודעת היטב,  מתחיל מדרון תלול. פורים כבר מעבר לפינה ואחריו מיד מגיעים בצרורות פסח, יום השואה ויום הזיכרון, מלווים בשרבים, אובך וסופות חול אחת לכמה ימים. עם התייצבות מזג האוויר לקראת סוף מאי אני מתעודדת קלות עם סוף עונת האובך ותחילת עונת פירות הקיץ הצבעוניים, אך אז מיד מסתער עליי חום יולי-אוגוסט ולאחריו לחות ספטמבר-אוקטובר וחגי תשרי והנה כבר נובמבר והזדקנתי בעוד שנה.

כן, אנחנו בתחילת מרץ ואני כבר עכשיו בדיכאון מדברים שיקרו בעוד 6-8 חודשים. יש תרופה גם לזה?