החיים זה לא פיקניק

כמו שלאסקימואים יש הרבה מילים שונות לתאר שלג במצבים שונים, לנו, למודי קרבות, שכול ואסונות, יש מילים רבות לתיאור מוות.

מת – המילה הכללית ביותר שפשוט מציינת שמישהו כבר אינו בחיים.

נפטר –  מת בנסיבות טבעיות או לאחר מחלה. יש הטוענים שהמילה נפטר מתייחסת אך ורק ליהודים, שכן הכוונה היא שאותו אדם נפטר מעול תורה ומצוות, והיות שגויים לא חייבים במצוות הם לא נפטרים מהן ולכן אין לומר על מי שאינו יהודי שנפטר אלא רק שמת. מהצד השני יש שטוענים שזו התחסדות גזענית לשמה (חפשו את מאמרו של רן הכהן "יהודי נפטר, גוי מת").

נהרג – מת בנסיבות שאינן טבעיות כגון תאונה או מלחמה.

נפל – נהרג במלחמה.

נספה – מת בנסיבות שאינן טבעיות כגון תאונה או מלחמה. פועל זה משמש בעיקר לציון מי שמצא את מותו בשריפה או בשואה.

נרצח – מת בנסיבות שאינן טבעיות והיה מעורב בהן אדם אחר שפעל במזיד כדי להביא למותו של אותו אדם.

טבע – מת בעקבות שקיעה במים.

נקטף (לרוב נקטף באבו) – כאן לא ידועה סיבת המוות, אבל ידוע שהאדם היה צעיר.

שכל – הפועל שָׁכַל הוא אחד הפעלים הכי ספציפיים בעברית. פירושו: בנו (או בתו) מתו במלחמה. הפועל לא מתייחס למי שבנו מת בנסיבות אחרות. אני תוהה אם יש עוד שפה שמיוחד בה פועל כזה, שכאילו נכתב במיוחד ליום הזיכרון.

מלבד המילים הללו יש בעברית שלל ביטויים פיוטיים שמתארים מוות, לרוב, דווקא מוות טבעי : נפח את נשמתו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו, הלך לעולמו, התבקש לישיבה של מעלה, שבק חיים לכל חי, השיב את נשמתו לבורא, קיפד את חייו, ניתק פתיל חייו, ועוד. למילה חי, למקרה שתהיתם, לא מצאתי נרדפות.

אין לי ספק שיש משמעות לריבוי הזה ולספציפיקציה הזו של המילים שעושות סדר ומגדירות במדויק באילו נסיבות מצא פלוני את מותו. אנחנו החיים עסוקים לפעמים יותר במוות של יקירינו מאשר בחיים שלנו. אז בואו נזכור את המתים, אבל נזכור גם לחיות.