החיים זה לא פיקניק

הבגרות במתמטיקה מחר מזכירה לי נשכחות: את שיעורי המתמטיקה ואת הבגרות שלי במקצוע. כל השנים הייתי תלמידה טובה, אבל עם המתמטיקה, או כפי שנקראה ביסודי – חשבון – היו לי צרות מכיתה ו'. כבר אז הפסקתי להבין מי נגד מי, וחזרתי הביתה עם בחנים שמתנוסס עליהם הציון המהמם 20. בחטיבה הבעיה רק החמירה, ומכיתה ז' או ח' היו לי מורים פרטיים.

המתמטיקה תמיד הייתה קשורה בפחד. המורה הייתה מחפשת בעיניה קורבן שיבוא ללוח לפתור משוואה, ואני הייתי מתאמצת להתמזג עם הקיר כדי שלא תראה אותי ולא תגיד לי לבוא ללוח ותראה שאני לא יודעת כלום. בכיתה ח' ו-ט' כבר היו הקבצות, והמורים היו מאיימים שמי שלא יצליח בבחינה ירד להקבצה ב', וזה נשמע כמו ארץ המטומטמים – מקום שאף אחד לא רוצה להיות בו. הרי חייבים להיות סוג א'. אז לקחתי שיעורים פרטיים והצלחתי להיאחז בציפורניים בהקבצה א'. שרדתי את החטיבה.

המורה בתיכון דווקא לא הייתה מרושעת ומפחידה. פשוט לא היה לה זמן. היא הייתה עסוקה בלמלא את הלוח בהוכחות ולמחוק אותו עוד לפני שהספקתי להעתיק הכול בלי להבין כלום. בשלב מסוים  איבדתי את הכיתה ובכלל לא הבנתי על מה מדברים. המורה לא שמה לב אליי. היא זרמה עם אלו שכן הבינו אותה. הציונים שלי הלכו וירדו עד שבבחינה אחת הוצאתי 40 כמדומני. היום אני די משתוממת איך זה שהמורה לא ניגשה אליי אפילו פעם אחת וניסתה להסביר לי או לעזור לי או לשאול מה קורה. כנראה החליטה שאני סתומה.

ואז הגיע יום בחירת המגמות. היועצת אמרה לי בעצב שבגלל הציונים שלי אני לא יכולה בשום אופן ללמוד 5 יחידות מתמטיקה. יש לי שתי אפשרויות: ללכת ל-4 יחידות, ואז ייתנו לי בתעודה ציון בלתי מספיק, אצטרך לעשות בחינת קיץ ואם אעבור אתקבל ל-4 יחידות, או ללכת ל-3 יחידות. במקרה כזה ייתנו לי ציון מספיק ולא אצטרך בחינת קיץ. אני חושבת שלא שקלתי את הנושא אפילו עשר שניות. המחשבה על קיץ שכולו לימודי מתמטיקה ובסופו בחינה הפכה לי את הבטן. בחרתי מיד ב-3 היחידות הקלות. מעולם לא הצטערתי על הבחירה.

ארץ 3 היחידות הייתה ארץ שלווה עם אגמים תכולים. ל-5 יחידות היה מורה מבוגר ומפחיד שאיים עליהם שמי שלא יצליח ירד ל-4 יחידות. ל-4 יחידות הייתה מורה רוסייה מפחידה שאיימה עליהם שמי שלא יצליח ירד ל-3 יחידות – ארץ המטומטמים. מ-3 יחידות כבר לא היה לאן לרדת. אז לא איימו עלינו לפני מבחנים. הייתה לי מורה מקסימה וסבלנית. לא היה טרור בשיעור, לא הפחדות ולא איומים. מה שכן היה זה הסברים מפורטים וקצב לימוד איטי. את מקום ה-40 וה-50 במבחן החלו לתפוס מאיות. אני, שמכיתה ו' לא הבנתי מתמטיקה, הבנתי פתאום הכל מצוין ומתמטיקה כבר לא הייתה המקצוע השנוא עליי שאני חוטפת כאבי בטן בגללו.

הציון הסופי שלי בבגרות במתמטיקה הוא 98, מה שמוכיח כמה הבדל יכול לחולל מורה טוב.

בהצלחה לכל הנבחנים מחר!