שבת, 15:30
אני עייפה. כל כך עייפה. כל כך כל כך עייפה. העיניים שלי נעצמות. אני לא מצליחה להשאיר אותן פקוחות. הן פשוט נעצמות מעצמן. אסור לי לישון. בהחלט אסור לי לישון. אם אישן עכשיו אהיה ערה ונמרצת כל הלילה ואתחרט על זה בכל רגע של ערות מקוללת. לא משנה מה קורה, אסור לי להניח לעצמי לישון. אסור לי לישון. הנה, אני לא אישן. אני רק אשים את המשקפיים בצד, ככה, ואשכב על הצד ואעצום טיפ-טיפה ורק לרגע את העיניים, אבל בלי ממש להירד...
שבת, 16:20
שיט! נרדמתי. ישנתי. אוי. אני לא מאמינה. אני מרגישה כל כך רע. אני מטושטשת. ועייפה. נורא מטושטשת. איפה אני? איזה יום היום? מה השעה? אוי. ישנתי כמעט שעה. זה רע. זה רע. זה ממש רע. לא טוב לי. הפה שלי מיובש. אני נורא צמאה. איפה המים? אני כל כך מסטולה ומטושטשת. איך נרדמתי ככה? איך?
שבת, 19:00
ייפי! אני מרגישה נפלא! אני רעננה כל כך! אני מלאת אנרגיה! ומרץ! יש לי מלא כוח! אני יכולה לעשות הכול! הכלים בכיור? קטן עליי. הנה אני מיד רוחצת אתכם, כלים מסכנים. מי נתן לכם להשתעמם ככה בכיור? אני רוצה לעוף! אני רוצה לרקוד! אני רוצה לחגוג! רוצה להשתגע!
ליל ראשון 00:40
כוס אמק. למה אני לא נרדמת? אני כבר אמורה להיות עייפה. רוצה לישון. אני אמות מעייפות מחר בעבודה. חייבת כבר להירדם. מאוחר, ומחר צריך לקום בשש. למה ישנתי בצהריים? למה? איזו טעות. טעות ענקית. עכשיו אני לא יכולה להירדם. מתי אירדם כבר?
יום ראשון, 06:05
מה הרעש הזה? אה, הסלולר המעורר. שיט. כבר בוקר. צריך לקום. ללכת לעבודה. אין לי כוח. רוצה לישון. אני עייפה... למה עד שאני נרדמת כבר צריך לקום? הייתי ישנה עוד שלוש שעות כמו כלום. לישון זה כיף. עבודה זה רע. לא רוצה עבודה. רוצה לישון... יאללה, קמים. ממש עכשיו. הופ, לקום. וזאת פעם אחרונה, אחרונה, שאני ישנה בשבת בצהריים. ברור?
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
